Chasidut על בראשית 15:13

ואכן מה שאמר לו הוי גביר לאחיך לכאורה זה קללת יעקב וכבר כתבנו שעיקר הכוונה הוא לברכת יעקב. ואולם גם זה כיוון יצחק רק לטובת יעקב ולא לקללה כי יצחק היה יודע אשר בודאי יבואו ימי הרעה לישראל שיצטרכו להיות בשעבוד מלכיות עבור חטאם כי כבר נאמר לאברהם בברית בין הבתרים (בראשית ט"ו, י"ג) כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ושם רמוזים כל הד' מלכיות ופליגי חז"ל (בראשית רבה מ"ד, כ"א) יש אומרים אברהם בירר לו המלכיות ויש אומרים הקב"ה בירר המלכיות ומזה ידע אשר בני יעקב מוכרחים להיות תחת יד ממשלת מלכי אומות העולם על זמן מה ועל כן תחילה בירך את עשו במעשי ידיו והוא כאשר יעשה יעקב רצון ה' אלהיו אז ודאי יהיה הוא המכין לו לחם חוקיו, וברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ומכל שכן אחיו שנברא להכין לו לחם. ואמנם ח"ו כשישראל לא יעשו רצון בוראם ויוכרחו להיות בגלות אתה הוי גביר לאחיך שאצלך ישתעבדו, כי אמר יצחק בלבו מוטב שיפול ליד אחיו משיפול ליד אחר כמאמר חז"ל (ירושלמי תענית פרק ד' הלכה ה') בפסוק (ישעיה כ"א, י"ג) אורחות דדונים וגו' עיין שם. וגם לפי מאמר חכמינו (בראשית רבה שם ט"ו) בברית בין הבתרים תור זה אדום וכתב שם הרב המפרש במתנות כהונה כי תור הוא סימן כשרות שהוא בנו של יצחק אבינו אלא שגזלן הוא עיין שם ועוד כי הנה אצל שאר עמים אמר יעבדוך עמים וגו' ואצל אחיו לא אמר יעבדוך אחיך רק הוי גביר לאחיך וגו' כי אפילו בהיות ישראל בגלות די להם אם אתה תהיה הגביר שתעלה מעלה מעלה והם ירדו מטה והן אוכל לחמי הגדיל עלי עקב זה שנברא להאכיל אותי לחם לעבדני עתה עקבו גדול ממני אבל לא אדון אתה לו שתעבוד בו עבודת עבד להרע להם להכותם מכה רבה כי על כל אלה יביאך אלהים במשפט וזה כיוון יצחק לברך לעשו בברכת עולם הזה ויעקב בברכת עולם הבא וקיום המצוות כראוי לו.

אמנם אע"פ שמדת הש"י כך היא, מ"מ לפעמים משנה ממדתו בשני הדברים, בהקדם מה שפירשתי בפסוק (בראשית טו, יג) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כו', ויש לדקדק מאחר שאמר ועבדום למה אמר כי גר יהיה כי בכלל ר' ק', ותו באומרו וגם את הגוי, תיבת וגם אינו מובן, דהא הם דברים הפכים, והכי היה לו לומר אך את הגוי כו', ותו תיבת את מיותר.

(ז) יתבאר בהקדים הא דכתיב להלן (שמות יא ב) דבר נא באזני העם וישאלו ממצרים וגו'. להבין ענין זה. גם להבין דברי רז"ל (ברכות דף ט' ע"א) א"ל בבקשה מכם שאלו ממצרים וכו', כדי שלא יאמר אותו צדיק (בראשית טו יג-יד) ועבדום וענו אותם קיים בהם, (בראשית טו יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. וליישב הדקדוק שמדקדק בשפת אמת בהם למה, קיים ולא קיים הוי ליה לומר. גם להבין הא גופא שנאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך וגו' ועבדום וענו אותם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, מה החשיבות של הרכוש גדול בעיני אברהם. והנה על הגירות נאמר שם (בראשית טו טז) הטעם כי לא שלם עון האמורי עד הנה, אבל על העינוי והעבודה לא נתפרש הטעם, והדרשה תדרש וגם יש בו רזי דרזין. ואף אני אענה חלקי על פי מ"ש בפרשת תולדות (בפסוק ויהי עשו וגו') ובפרשת וארא, על פי תשובת מהרי"ט דעשו אין לו זרע לירש אותו, דבנך הבא מן הנכרית קרוי בנה (יבמות י"ז ע"א), אבל אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב, זוכים בארץ מכח ירושת אבותינו, עיין שם. והנה השבטים גיירו הנשים שנשאו, והנה אחר כך כשנתרחקו מן השורש ונתרבו הימים והם בארץ לא להם, היו נטמעין בין האומות בחיתון בלי גירות, וח"ו היה נאבד זרע ישראל לגמרי דבנך הבא מן הנכרית הוא, לכך העבודה והעינוי היה בהכרח באופן שלא היה האחד מהאומות רוצה להתחתן בהם, והתחתנו זה בזה, כנ"ל לטעם נכון מאד. שוב ראיתי שכיוונתי לדעת רבי אלעזר ב"ר שמעון שאמר בפירוש טעם זה כמבואר בזוהר הקדוש פרשת שמות (ח"ב י"ד ע"ב) ד"ה פתח רבי שמעון פומיה וכו', עיין שם ותה"ל נחני בדרך אמת. ועל פי זה מבואר וישלחהו מעמק חברון (בראשית לז יד) ואמרו רז"ל (סוטה י"א ע"א) מאותה עצה עמוקה, ר"ל כדי שלא יתערבו וישתקעו בין האומות בארץ כנען. ועל ידי זה נבון מה שנאמר לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, כי מה לו בבצע כסף. אלא דזה להורות שלא יטמעו בין האומות ויהיו נחשבין על שם אבותיהם, שלא יחשוש אברהם דאלו שיצאו יהיו אחרים ולא בניו, דידוע (עיין סנהדרין צ"א ע"א) דזה היה שכר העבודה, דאם לא כן האיך יצוה הקב"ה לגזול, ואם נטמעו אם כן אין לו ליטול שכר בשביל אביו, ודוק דמבואר בריש בכורות (ה' ע"ב) מה נשתנו פטרן חמורן, מפני שסייעו את ישראל שאין לך שום אחד ואחד שאין לו תשעים חמורים טעונים מכספם וזהבם של מצרים, ובודאי שכר עבודתו של כל אחד לבד לא יעלה להון רב כזה, אם לא בהצטרף שכר עבודת אבותיו גם כן. והיינו דבר נא וישאלו וגו', הכל להורות זה לבני העולם שהם מתייחסים אחר אבותיהם ולא נטמעו ח"ו, וזהו כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם, היינו בזרעו שנאמר בהם כי גר יהיה זרעך, ואחרי כן יצאו וגו' לא קיים בהם, דאלו אינם זרעו לכך אין להם רכוש גדול, ועל כן ביקש מהם שישאלו וגו', ואז ידע אותו צדיק שגם אלו הם זרעו, ודוק.