ישמח משה
והנה איתא במסכת תענית (דף כ"ו ע"א) במשנה התקינו (נשיאים) [נביאים] הראשונים עשרים וארבע משמורות, על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל ישראלים, הגיע זמן המשמר לעלות, הכהנים ולוים עולים לירושלים, וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהם וקורין במעשה בראשית וכו'. פירש רש"י (ד"ה) על כל משמר, ארבעה ועשרים משמורות של כהנים היו ושמואל ודוד תקנום, ועל כל משמר היה מעמד בירושלים שקבועין ועומדים בעיר ועומדים על קרבן אחיהם, ומלבד אלו הדרים בירושלים היו מעמדות בכל עיר שישראל נחלקין לכ"ד משמרות כנגד משמרות, כהנים לוים של משמר היו עולין לירושלים כהנים לעבודה ולוים לשיר, ומכל מעמדות היו קבועין בירושלים לעמוד על קרבן אחיהם, והשאר היו מתכנסין לעריהם ומתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון, ומתענים ומוציאין ספר תורה ביום תעניתם וכו', עיין שם. ושם (כ"ז ע"ב) בגמרא איתא וישראל שבאותו משמר מתכנסין לעריהן וקורין במעשה בראשית, מנא הני מילי, א"ר יעקב בר אחא א"ר אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר (בראשית טו ח-ט) ויאמר ד' אלקים במה אדע כי ארישנה, אמר אברהם רבונו של עולם שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, אמר לאו, אמר רבונו של עולם הודיעני במה ארישנה, אמר לו קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' (בראשית טו ט), אמר לפניו רבונו של עולם תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהיה עליהם, אמר לו כבר תקנתי להם סדר הקרבנות בזמן שקוראין בהן, מעלה אני עליהם כאלו הקריבם לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם, עכ"ל הגמרא. (פירש רש"י (ד"ה) א"ר אסי, לפי שאלמלא מעמדות עסקי הקרבנות שישראל עושין, הם היו כלין בחטאין, ומשהן כלין, שמים וארץ העומדין בזכותן אין מתקיימין וכו', כאנשי דור המבול שמאחר שהן כלין אין העולם מתקיים, והואיל שעל עסקי הקרבן העולם עומד, לכן קורין בעריהם במעשה בראשית, עד כאן.
אגרא דכלה
או אמר במחזה (בראשית טו א) לשון תרגום, לפי שאברהם היה קדמאה לגרים, שתיקן כל הנפשות של גרים עד סוף כל הדורות, וידוע שהגרים הם בסוד קליפת נג"ה, שהיא נקראת תרגום (רלב) בסוד שנים מקרא ואחד תרגום, (רלג) שמתקנין בערב שבת קליפת נג"ה, דשרי בחיבורא (רלד) ומסיים בפירודא, ז"ש (בראשית יג ט) הפרד נא מעלי שאמר אברהם ללוט שהיתה יניקתו מקליפת נג"ה (רלה), שמסיים בפירודא נ"א נוטריקון "נגה "ארמית, לכן נקרא אברהם אב "המון "גוים "נתתיך (בראשית יז ד), ר"ת א"ב נג"ה, שהוא אב שתיקן נג"ה בכל הגרים, וגילה הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך, בסוד קליפת נג"ה שניתקנה בימי יון, כ"ש בהתחלת חכמה בסוד מלך עוזר ומושיע (רלו) ומג"ן (תפלת י"ח). וז"ש אנכי "מגן "לך דייקא, שבברכה דילך שהוא ברכת מגן אברהם, שם נתקנה קליפת נג"ה שנקרא מחז"ה, שהוא סוד תרגו"ם, והוא סוד ויפל תרדמ"ה על אברם (בראשית טו יב), שהוא בגימטריא תרגו"ם, ויהי השמש לבוא, שהוא סוד ערב שבת בין השמשות שאז קליפת נגה עולה למעלה, והוא סוד העי"ט (רלז) על הפגרים (בראשית טו יא), והנה תנור אש (בראשית טו יז) הוא סוד שלהוביתא (רלח) דנחתא מתחות כרסייא, בסוד בפרוח רשעים כמו עשב (תהלים צב ח), לפי שאברהם הוא תיקון של אדם הראשון, והוא גרם קליפת נג"ה (רלט) נכנסה כולה בטומאה ותרדמה שלו (רמ), אבל אברהם בתרדמה שלו תיקן, מזה (נ"ל צ"ל לז"ה) הראה לו הקב"ה בענין הקרבנות, שאז באותו פרק גם כן קליפת נג"ה עולה למעלה, בסוד (ויקרא ו ב) זאת תורת העולה הוא העולה קר"י (רמא) על הקרבן הוא העולה כתיב, (רמב) שבאותו הפרק אדם רע בליעל רוצה גם כן לעלות עמה, ונפקא שלהוביתא דאשא מתחות כרסייא. גם רמז בענין קרבנות, ד' קליפות שראה יחזקאל (א ד), כל אחת היא משולשת בסוד (רמג) ושלשים על כולו (שמות יד ז), עגלה משולשת (בראשית טו ט) לקביל רוח סערה, אי"ל משולש לקביל ענן גדול, עז משולשת לקביל אש מתלקחת, ותור וגוזל לקביל קליפת נוגה, וקרא אותו (רמד) תו"ר שהוא עוף טהור, כשזוכין ישראל אזי הוא טהור וראוי להקרבה להיכל המלך, ואם אינם זוכים, אזי הוא סוד גוזל שממית בידים תתפש, שהוא גוזל השפע מישראל (רמה) ונכנס כולו בטומאה, בסוד טיקלא (רמו) שהוא דמעת העשוקים אשר (רמז) אין לה מנחם (קהלת ד א), וכן "אימה "חשכה "גדלה "נפלת, רומז על ד' קליפות אלו מלמטה למעלה (רמח), כנגד קליפת נג"ה אומר נפל"ת, שכן היא עולה ויורד בסוד נחשא דפרח באוירא, כשישראל זוכין היא בעלייה, כשאינן זוכין היא בירידה שנופלת בקליפה (רמט), ומזה הטעם אמר ידוע תדע (בראשית טו יג), ידוע שאני מפזרם (רנ), בסוד פזר לרשעים נאה לעולם (סנהדרין ע"א ע"ב), (כמדומה שצ"ל פזר לצדיקים רע לעולם נ"ל), תדע שאני מכנסם לעלות למעלה במקום קדוש שהוא עולם החיבור, כי ג"ר יהיה זרעך, שעיקר ירידתן לארץ מצרים לתקן קליפת נגה ולהעלות נשמות של גרים, לכן (רנא) ת' מאות שנה לקביל ד' קליפין, כל אחד כלולה מעשר ועשר מעשר הרי ת':
אגרא דכלה
ויאמר אליו קחה ל"י עגלה משולשת וכו' (בראשית טו ט). כבר דרשו רז"ל (ב"ר פמ"ד ט"ו) אלו הבעלי חיים על הארבע מלכיות. ולפי מה שפירשנו לעיל (בראשית טו ח) מאמר אברהם במה אדע כי אירשנה לארץ ישראל דייקא, מה שאין כן בהיותם בארצות איביהם, האיך יהיה באפשרי שיבוא להם הגאולה בהעדר היחוד השלם ח"ו. והשיב הש"י קחה ל"י עגלה וכו', ר"ל כל הארבע מלכיות תקח ל"י לשמי, דהיינו על ידי מסירת נפש שימסרו ישראל את עצמם עבור כבוד שמו בשיעבוד מלכיות הללו, אזי יעלו מיין נוקבין על ידי מסירת נפשם ויוציאו חיל שבלעו מפיהם כנודע זה למשכילים, ובהתעוררת זה יבוא הגאולה במהרה בימינו: