אגרא דכלה
וכן אמרת אנת הוא "חי "וקים "דחמי "ולא "מתחמי. פירש זה על אתה "אל "ראי, ר"ל הגם שאין אני רואה רק את המלאך, עם כל זה מבלעדי שפעך וחיותך, מהיכן יחיו ויתקיימו המלאכים, על כן אמר המלאך הרבה ארבה את זרעך (בראשית טז י) ואין בידו להרבות, רק שהוא אומר בשפע החיות הנשפע מאתו ית' כי לא יראני האדם, על כן ראיתי רק המלאך:
אגרא דכלה
את זרעך (בראשית טז י). לרמז בני בניה יהיו למשפחות ולאומות גדולות, כמ"ש (בראשית כה ג) ובני דדן היו אשורים וכו': הרב"ה ארב"ה. ר"ל זמן רב ימשך ריבויים ומלכותם, עד בא אשר לו המלוכה:
אגרא דכלה
ותקרא וכו' (בראשית טז יג). להבין ענין מאמרה. נ"ל באשר נבין איך אמר לה המלאך הרבה ארבה וכו' (בראשית טז י) ואין בידו להרבות, והגם שאפשר לפרש שאמר בלשון משלחו, עם כל זה דרך חכמי האמת לא נעלם שדרשו במקום כזה מלאך ד' על השכינה מדת המלכות, שהיא כביכול שליח הויה כנודע, והוא מלאך ד' ההולך לפני מחנה ישראל (שמות יד יט), עיין בבחיי בשלח. והנה בכאן לפי הנראה הדיבור הראשון היה על ידי מלאך, והדיבור הב' שאמר הרבה ארבה הוא מהשכינה. והנה היא להיותה משכילה בביתו של אברהם אבינו, הבינה הענין שהיא התראות השכינה כי המלאך אין בידו להרבות, וכבר ידעת כי השכינה הוא שם אדני, שהוא שם הויה שהויה נקרא בו. וזהו ותקרא ש"ם ד' הוא השכינה אדני הדובר אליה, ר"ל הדיבור הב' הנוגע אליה לטובתה אתה א"ל רא"י, ר"ל הדיבור הזה הוא מהתראות שלך, כי אמרה הגם הל"ם (זה מלכות, כי אין הל"ם אלא מלכות כמו שדרשו רז"ל (זבחים ק"ב ע"א)), ראיתי שגם מדת השכינה מלכות ראיתי אחרי ראי המלאך הראשון, נ"ל: