ליקוטי מוהר"ן
וּכְשֶׁאָדָם מְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם בְּאֵלּוּ הַפְּסוּקִים, שֶׁכּוֹלֵל אֶת נִשְׁמָתוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יָהּ, וּמַפְרִישׁ אֶת נִשְׁמָתוֹ מִנִּשְׁמַת עֵרֶב־רַב, הַבָּאִים מֵאִשָּׁה זוֹנָה, שֶׁהִיא שִׁפְחָה בִּישָׁא, שֶׁהִיא בִּבְחִינַת (בראשית טז): מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בּוֹרַחַת, שֶׁהַתַּאֲוָה בּוֹרַחַת וְנִפְרֶדֶת מִמֶּנָּה. וְאִם אֵינוֹ מִשְׁתַּדֵּל לְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה זוֹנָה, אֲזַי הוּא בִּבְחִינַת (משלי ל׳:כ״ג): שִׁפְחָה תִּירַשׁ גְּבִרְתָּהּ:
קדושת לוי
ויאמר מלאך ה' אל הגר. הנה באמת למה מנוח אחר שראה את המלאך היה מפחד והגר לא היתה מפחדה. והנראה כי מלאך הנראה בדמות מלאך מזה אין פחד אבל מלאך הנראה בדמות אדם מזה יש פחד. וזה הוא חידוש אברהם שנראו לו המלאכים בדמות אנשים וזה היה הפחד של מנוח שראה המלאך בדמות אדם אבל הגר שראתה המלאך בדמותו לא היתה מפחדה:
כתונת פסים
וזש"א חז"ל (פסחים ד.) בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם אז אור הנר יפה לבדיקה וכו', יעו"ש כי שם הארכתי, וראוי לקצר כמו שכתבתי כאן ובמקום אחר, ומה שקצרתי שם ראוי להרחיב כאן - שיתפרש בסוד עולם שנה נפש זה שאמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם וכו'. דכתבתי במקום אחר ביאור משנה (ר"ה פ"ג מ"ח) והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות יז, יא), כי עליית השכינה הוא בכשרון מעשי ישראל, וירידתה גם כן על ידי מעשי ישראל, בסוד (רות ג, ז) ותגל מרגלותיו, ושפחה תירש גבירתה (משלי ל, כג), והוא בימי הגלות, מה שאין כן בעליית השכינה אז השפחה מפני שרה גבירתה בורחת, עד שאמר לה המלאך שובי והתעני תחת ידי' (עי' בראשית טז, ח-ט), וזהו בכללות העולם. וכן בשנה. וכן בנפש האדם פרטי, כי בכשרון מעשי אדם אז הנשמה שולטת בגוף האדם, והיצר הרע שפחה בישא מפני שרה גברתה בורחת, כי אם להתענות תחת ידיה, ואז נכנע החומר אל הצורה. מה שאין כן כשגורם החטא אז אין הנשמה בביתה המיוחד לה, רק שירדה עד הרגלים בסוד ותגל מרגלותיו, והנשמה בגלות החומר והגוף בסוד שפחה תירש גבירתה, ואז מושלת על האדם, ואז איך אפשר לבדוק החמץ מאחר שהיא ברשות החמץ בגלות, ואיך אפשר לבערו שהוא שליט ומושל על הנשמה שהיא בבית האסורין ברשות היצר הרע, והיצר הרע מטהר השרץ בק"ן טעמים (עי' עירובין יג:), וטובל ושרץ בידו (תענית טז.), ואם כן אין תקנה ח"ו, כי אם לתברא בית האסורים על ידי תשובה ומעשים טובים, ואז יאמר לאסורים צאו כמ"ש בתיקונים (ת"ז ת"ו כב.), ואז חוזרת הנשמה למקומה בסוד תשוב ה' למקומה.