Chasidut על בראשית 16:7

ויברך הגמלים וגו' (בראשית כד יא). שמעתי מי שרוצה לדקדק מהנהו קראי דכתיב ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים, ואחר כך כתיב (בראשית כד יג) הנה אנכי נצב על עין המים, וכתיב (בראשית כד טז) ותרד העינה, ואחר כך כתיב (בראשית כד כ) ותרץ עוד אל הבאר, ואחר כך (בראשית כד ל) והנה עומד על הגמלים על העין, שמע מינה דמעין ובאר אחד הוא. והשבתי דמהא לא אריא, אחר הדקדוק דגבי דידיה קורא עין, וגבי הגמלים נקרא באר. דנ"ל דהיה שם מעין קטן ויפה הולך על חלקי אבנים, רק שאין יכולת למלא כל כך מהר מפני קטנותו, והיה שם גם כן באר שאין המים יפין כל כך, אבל יכולין למלא ממנו בנקל מה שירצו, ולכך היה הדרך שבני אדם היו שותין מן המעין, והבהמות מן הבאר, והמעין והבאר היו סמוכין זה לזה. ולכך כתיב ויברך הגמלים אל באר המים, וגבי דידיה כתיב הנה אנכי נצב על עין המים. עוד שם ותרד העינה וגו', שהיתה ממלאת כדה לשתות אדם וגו', ותכל להשקותו ותאמר גם לגמלך אשאב ותרץ עוד אל הבאר בשביל שתיית הבהמות, ועוד מוסב רק על זה שרצתה עוד לשאב, ועיין באלשיך כי עוד היינו ריצה אחרת נוסף על הקודם, כי בשאיבה אחת היה די על פי נס, ואחר כך כתיב על הגמלים על העין שהיה סמוך לשניהם, אם כן אין ראיה מכאן וזה ברור. אחר כתבי זאת עיינתי בביאור על התורה להגאון מו"ה עובדיה ספורני לפי שידעתיו שהוא פשטן גדול, וראיתי שהוא כתב על הפסוק ותרץ עוד אל הבאר, וז"ל: ותרץ עוד אל הבאר אשר לפני המעין שממנה ישתו הבהמות עכ"ל, והיינו ממש כמ"ש ושמחתי שכוונתי לדעתו בס"ד. אך בפרשת לך במעשה דהגר נאמר (בראשית טז ז) וימצאה מלאך ה' על עין המים, ולבסוף נאמר (בראשית טז יד) על כן קרא לבאר, שמע מינה דהיינו באר היינו מעין, ועיין בתשובה מהרי"ק שורש נ"ז לענין טבילה בבארות כתב וז"ל, כתבתי דמסתמא בארות ומעינות תרי מינים הן, ולא כן נראה לענ"ד, דבלשון בני אדם תרי מינים הן, ולכך כותבין בגיטין ועל מי בארות ועל מי מעינות, מכל מקום לענין זה אין לחלק כלל, מאחר דאידי ואידי מים חיים נינהו, עכ"ל. הרי מבואר מדבריו דרק בלשון בני אדם יש חילוק ביניהם, ולכן בגט אין לכתוב על הבארות שם מעינות, אבל בלשון תורה דא ודא אחת היא, ודו"ק.

וימצא"ה (בראשית טז ז). לכאורה לשון מציאה לא שייך אלא על דבר שאינו ידוע מקודם, מה שאין כן במלאך השלוח מן הבורא, בודאי יודע המקום אשר הוא משולח אליו, והיה לו לומר ויבא אליה מלאך. והנ"ל כי הנה בכאן ששרה עינתה אותה ותברח מפניה (בראשית טז ו), היה בזה איזה קטרוג, והנה המלאך של רחמים היה כנאמר מלאך ד', מצא עליה גם כן עילה וקטרוג, מחמת שבניה היו עתידין להמית את ישראל במדבר בצמא כנודע מרז"ל (ב"ר פנ"ג י"ד), והנה היה המקום הזה מוכן להזכיר עונות בניה, שנזכר הענין על יד "עין "המים "במדבר, הגם שהש"י אינו דן על העתיד, עם כל זה לא היה מקום לקטרג על שרה, כיון שעיניה פקוחות ברוח הקודש לדעת מה יעשה העם הזה לבניו באחרית הימים. וזהו וימצאה מלאך ד', ר"ל שבזה הענין מצאה והשיג לה עילה על עין המים במדב"ר על העי"ן בדרך שו"ר, ר"ל הסיבה הוא מה ששרה נוהגת עמה באכזריות, הוא מה שעיניה מסתכלת למרחוק מה שיעשה לישראל בדרך בצאתם מירושלים, ובזה צדקה שרה אמנו, נ"ל: