ישמח משה
ושמרתם את משמרתי (ויקרא יח ל). דרשו רז"ל (מו"ק ה' ע"א) עשו משמרת למשמרתי. אך אם לכונה זו לבד נאמר, קשה למה נאמר דוקא אחר פרשת עריות, הלא בכל התורה כולה נצטוו לעשות משמרת למשמרת. והנה (במדרש) (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג) איתא ושמרתם את משמרתי, מה שאני שומר שהקב"ה שומר תורתו. והנה זה תמוה יותר, דאינו ענין כלל לפרשת עריות, רק למצות שבת ומצות גמילות חסדים וכדומה. והנ"ל בזה על פי היערות דבש (חלק ב' דף ט"ו ע"א וע"ב) מ"ש שם על הפסוק (תהלים ס א-ג) מכתם לדוד (פירש רש"י (ד"ה על) שהיה מכתו תם שנולד מהול), (תהלים ס ב) בהצותו את ארם נהרים וישב יואב ויך את אדום וגו'. ותורף דבריו כי מאדים כוכבו של עשו, לכך נאמר לו על חרבך תחיה (בראשית כז מ) ומצות מילה מבטלת כחו. וזה הטעם שציוה משה ליהושיע צא הלחם בעמלק (שמות יז ט), ולא עשה משה בעצמו, כי הוא נולד מהול כדכתיב ביה (שמות ב ב) כי טוב הוא, כפירוש רז"ל (סוטה י"ב ע"א), ולכך אין לו כח להחליש כח מאדים, וישראל לא מלו במדבר, על כן בחר ביהושיע. וזה שאמר בהצותו את ארם נהרים, ואחר כך וישב יואב ויך את אדום. וקשה למה ארם הכה בעצמו, ולהכניע את אדום וישב יואב, ולכך אמר לדוד מכתם, שהיה מכתו תם ונולד מהול, לכך הוצרך לשלוח את יואב, ולכך פירש רש"י (ד"ה זנחתנו) כשצפה בגזירות שגזרו מלכות אדום על ישראל, (ר"ל לבלי למול), אמר אלקים זנחתנו וגו' (תהלים ס ג), כי אז אין במה לבטל כחו של עשו, עד כאן דבריו עיין שם. והנה בפרשת לך בענין המילה (בראשית יז י) נאמר זאת אות הברית אשר תשמרו ביני וביניכם, והיה ראוי לומר זאת אות הברית אשר ביני וביניכם תשמורו, אבל הלשון דכתיב בקרא משמעו דהשמירה היא ביני וביניכם, דמשמע שהקב"ה שומר גם כן אף דכתיב תשמרו, מכל מקום ביניכם משמע שהשי"ת שומר גם כן, ויש להבין מה היא השמירה שהשי"ת שומר, ואין לומר דישראל שומרים המצוה והשי"ת שומר להנימולים מגיהנם, דזה אינו דאם כן למה הוצרך אברהם ליישב על פתחו של גיהנם (עירובין י"ט ע"א). אבל יתכן על פי היערות דבש הנ"ל שהקב"ה שומרם מחרבו של עשו ומגזירותיו על ידי אות הברית קודש, והנה ידוע (עיין שם) דהפוגם בעריות נפגם אות ברית קודש ונמשכה ערלתו. והיינו ושמרתם את משמרתי מה שאני שומר, דהיינו שלא יפגום אות ברית קודש, והבן.
אגרא דכלה
מגזר "לכון "כל דכורא אין "לית "ליה אבא "למיגזריה. דייק "המול "לכם (בראשית יז י), דמשמע שאתם בעצמיכם תמולו את עצמכם, ובאמת אפילו מל אחר כשר, על כן פירש הכוונה דאם אביו לא מלו, מחויב למול את עצמו:
ישמח משה
זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם (בראשית יז י). כבר דקדקתי בפרשת אחרי דהכי הוה ליה למימר זאת אות הברית אשר ביני וביניכם, ומדאמר תשמרו ביני וביניכם, משמע שהשמירה היא ביני וביניכם והוא תמוה, וכבר כתבתי שם לישב. וכעת נ"ל לפרש באופן אחר, על פי שכתבתי בפסוק (בראשית מג כ) ירד ירדנו, ובפסוק (איכה ד ז) זכו נזירים משלג (תמצאנו אי"ה בפרשת מקץ). ובהקדים דמילת ערלת בשר מועיל למילת ערלת לב, דמצות מילה היא שמירה לכל התורה, דהנה כבר כתבו חכמי אמת דיצר, ס"ת של מלואו יו"ד צד"י רי"ש הוא שדי, לרמז דשם זה מועיל לבטל היצר הרע. והנה מבואר בספרים (עיין תיקו"ז כב ס"ו ע"א) דעל ידי המילה נשלם שם שדי באדם, עד כאן. ואם כן היא שמירה מעולה. ונ"ל דלכך נכרתו על המילה י"ג בריתות (שבת קל"ג ע"ב), דיצר הרע לפתח חטאת רובץ, והיצר טוב בא אחר י"ג שנים, ואם כן הוא משוקע בטומאה, ומועיל מצוה זו עד י"ג שנים, ולכך נכרתו י"ג בריתות כנ"ל. ועל פי זה אמרתי לפרש אמרם ז"ל (קידושין ל' ע"ב) אמר הקב"ה בראתי יצר הרע בראתי תבלין, דהיינו התורה. דהא כבר כתבנו דהשם שדי השורה באדם הוא שמירה מעולם מיצר הרע, אך לעומת זה הרי אמרו רז"ל (ב"ב דף קס"ד ע"ב) שלשה דברים אין אדם ניצול בכל יום, אבק לשון הרע, והרהור עבירה. והנה ידוע דעל ידי פגם ברית הלשון נפגם ברית המעור ונסתלק השמירה, וכן על ידי הרהור בא לידי טומאה בלילה ונסתלק השמירה (כתובות מ"ו ע"א). אך הלא מבואר במסכת (עירוכין דף ט"ו ע"ב) מאי תקנתיה, יעסוק בתורה שנאמר (משלי טו ד) מרפא לשון עץ חיים, וכן מבואר במסכת ברכות (דף י"ד.) כל המשביע עצמו מדברי תורה ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות, ואם כן על ידי התורה חוזר השמירה מיצר הרע והיינו התבלין, ואם כן לפי זה המילה יסוד הכל וכל התורה כולה לחזקה. והיינו אשר תשמרו ביני וביניכם, דעלינו מוטל שמירת המצוה ושלא נפגם בה, ועל השי"ת לשמור אותנו מיצר הרע ומכל דבר רע, נ"ל נכון בס"ד.