מי השלוח
כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה'. הנה מה שנכתב בתורה דברים האלו על שמו בטח אמר זה מהכרתו ועומק לבו שבתוכם ה', כי אם היה רק משפה ולחוץ לא היה נכתב בתורה לעולמי עד על שמו, ואם כן היה בו קדושה יקרה, ומה היה חסרונו אך חסרונו היה בזה שנדמה לו שכעסו הוא רק רוגזא דרבנן כמו שכתיב (ירמיה כ"ג,כ"ט) הלא כה דברי כאש נאם ה' ואיתא על זה בזה"ק (תצוה קפ"ב:) אורייתא אשא איהו ואורייתא קא מרתחא ליה, לכן היה בדעת קרח שכל דבריו המה אמת גמור, אכן באמת בין רוגזא דרבנן ובין כעס היורד לשאול הוא רק חילוק קטן דקה מן הדקה, שלעיני בשר לא נראה מפורש שום חילוק, רק השי"ת היודע תעלומות לב חשב זאת לחטא וענשו לזכרון לבני ישראל שסביביו נשערה מאוד, כי חילוק זה בשרשו במעשה בראשית הוא דק מאוד כמו פרח שושן שאיתא בגמ' (עירובין י"ד.) והא איכא שפתו א"ר פפא שפתו שפת פרח שושן כתיב ביה וכן חסרונו היה דק מאוד כשנוטה מעט לשמאל יורד לשאול וכשנוטה קצת לימין הוא חיים, ובזה היה טעות קרח, ובני קרח ג"כ מתחלה סברו כן אכן אחר כן ראו שטעו בזה ההבדל דק היורד לשאול שההבדל הוא רק כמו פרח שושן, לכן אמרו אחר כן המזמור (בתהלים מ"ה) למנצח על ששנים לבני קרח משכיל שיר ידידות שזה המזמור הוא כולו מתלמיד חכם. וזה שאיתא בזה"ק (בראשית י"ז.) שטעות קרח היה במעשה בראשית, ויאמר אלהים יהי רקיע, הכא בפרט רזא לאפרשא מיין עלאין לתתאי ברזא דשמאלא הכא מחלוקת ברזא דשמאלא וכו' חכמתא דמשה בהא אסתכל ובעובדא דבראשית אשגא בעובדא דבראשית הוה מחלוקת שמאלא בימינא וכו' יום תליתאי עאל בינייהו ואפריש מחלוקת ואסכים לתרין סטרין וכו' כגוונא דא מחלוקת קרח באהרן שמאלא בימינא אסתכל משה בעובדא דבראשית אמר לי אתחזי לאפרשא מחלוקת בין ימינא לשמאלא וכו'.
אגרא דכלה
ויאמר אלקים אל "אברהם "ואתה "את בריתי תשמור את"ה וכו' (בראשית יז ט). יש לדקדק למה ליה למימר "אל "אברהם, באלי"ו סגי. גם תיבת ואת"ה אין לו פירוש, ובפרט בוי"ו הנוספת. גם שוב חזר לומר את"ה וזרעך. אך הוא שלא ניתנה לו מצות מילה עד שנקרא אברהם, הוא סוד אב"ר מ"ה הוא סוד הוא"ו כנודע, ואז צוהו על המילה להתגלות העטר"ה הדבוקה בברית, הוא סוד עטרת מלוכה, (הוא סוד מלכות ה' שבפרצוף דוכרא). וז"ש ו' את"ה, ר"ל כעת אתה בשמך נקראת אברהם אב"ר מ"ה שהיא בחינת ו', על כן א"ת בריתי תשמור, ריבוי האת היא הפריעה התגלות העטרה. והנה להיות כולנו זרע אברהם המכונה בשם אב"ר מ"ה, בכל אחד מישראל הכוונה כנ"ל. וז"ש אתה וזרעך אחריך, ר"ל אתה לסימן לכל זרעך אחריך, ומחוייבים אנחנו לעשות על דעת אברהם אבינו: ויאמר עוד ו' את"ה. ידעת את"ה הוא זעיר הנקרא ו', וגם יסוד הברית גוף וברית חשבינן חד (זוהר ח"ג רכ"ג ע"ב), הוא גם כן סוד ו' זעירא בסוד אלה תולדות יעקב יוסף (בראשית לז ב). ולזה אמר ו' את"ה את בריתי, ר"ל עם בריתי תשמור, שעל ידי מצות מילה באבר, מתוקן כל הגוף כנודע שבו כח כל הגוף, ועל ידי זה גורמים השפעה גדולה למעלה בגוף וברית הק', והש"י יצילנו משגיאות ויראתי להרחיב הדיבור:
אגרא דכלה
ויאמר אלקים על אברהם ואתה את בריתי תשמור אתה וזרעך אחריך לדורותם (בראשית יז ט). הדקדוק מפורסם למה ליה למימר ואת"ה. היה לו לומר בפשוט את בריתי תשמור וכו'. גם אחר כך כפל שוב אתה וזרעך וכו'. אך נאמר דהנה ידוע הוא שאדם הראשון נשתהה ק"ל שנה בלא נקיבה, והוליד לבטלה בק"ל שנים הללו (עירובין י"ח ע"ב), ואחר כך הוליד את ש"ת כדמותו (בראשית ה ג). ומבואר במקובלים דזה לא נחשב לו לחטא, אדרבה זה היה תקונו כיון שנתערב טוב ורע על ידי החטא, אזי הוציא את הרע מתוכה, אחר כך הוליד את שת בקדושה. והנה ידוע דאברהם היה ראשית התיקון של אדם הראשון, והנה הוצרך מתחילה גם כן להוציא זוהמא בשפחה, ואחר כך הוליד את יצחק בקדושה, ומן אז והלאה כיון שנבחר אברהם לחלקו ית', אסור שוב לו ולבניו להוציא טפה רק בבת זוגו בקדושה, כיון שנבחרו לטוב הקדושה. ובזה יפורש שאמר לו השי"ת ואת"ה, כיון שנבחרת לחלקי בקדושה את בריתי תשמור, מה שאין כן הדורות הראשונים: