אגרא דכלה
(בראשית יח כט) ויהי בשחת וכו' ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט. הנה בלבד שכל הענין מיותר שכבר נאמר לעיל בארוכה ענין הצלת לוט, ואם רוצה להשמיענו שהיה זה בזכות אברהם, הוה ליה להשמיענו לעיל בקצרה שהיה זה בזכות אברהם. וחוץ לזה הענין כפול באומרו בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט. אך הוא דהנה מבואר בזהר (ח"ג ד"ש זוהר ח"ג ש"ד ע"ב) בפסוק (ירמיה יז יד) רפאני ד' וארפא, דרפואה הנעשית על ידי המלאך רפאל, אינה רפואה בטוחה לעולמים, דהנה הוא מלאך עובד וזה עבודתו לרפאות, והנה הוא משתוקק שאחר יום או יומים יהיה שוב מן הצורך לו לרפאות, מה שאין כן הרפואה שהוא מן השי"ת היא רפואה בטוחה. והנה בכאן יש לתמוה שהשי"ת שלח ג' מלאכים לאברהם (בראשית יח ב), (כי אין מלאך אחד עושה שתי שליחות (ב"ר פ"נ ב'), להורות על גדולתו ית"ש כי רבוא רבבן קדמוהי ויכול לשלוח לכל דבר שליח מיוחד), א' לבשר את שרה, וא' לרפאות את אברהם, וא' להפוך את סדום. והמלאך רפאל שבא לרפאות את אברהם הלך גם כן לסדום להציל את לוט, והנה עשה ב' שליחות, וצריך לומר שהצלה ורפואה הוא ענין אחד. והנה קשה ב' קושיות. א', למה שלח הקב"ה לאברהם ידידו את רפאל לרפאותו שאין רפואתו בטוחה, ולא ריפא אותו הקב"ה בעצמו ובפרט שנגלה אליו בכבודו ובעצמו. ב', דהנה הטעם שאין מלאך עושה ב' שליחות, להורות כי רבוא רבבן קדמוהי, ואם כן יותר טוב שגם לרפואה והצלה יהיו ב' שלוחים. אך הוא לדעתי שהתורה משמיענו כל זאת איך השי"ת רצון יראיו יעשה, גם באין מקום לעשות נס מחמת הקטרוג. והנה בכאן לא היה ללוט זכות, ובפרט שנפרד מאברהם ובחר לו לשבתו במקום רשעים שאין כמוהם בכל העולם ואוי לרשע אוי לשכינו, ומכל שכן שבמרד ובמעל פעל ועשה זאת, שכל הארץ היה לפניו ובחר לו לשבת במקום רשעים. והנה כשנגמר דינם של סדום בבית דין של מעלה, לא היה באפשרי להציל את לוט מתוך ההפכה, כי בידו זכות אין והוא בבחירתו בחר לו בהם לשבתו, והנה כשהיה רוצה הש"י להצילו, היה קטרוג ממדת הדין מאיזה זכות ומאיזה טענה. והנה השם יתברך מלך במשפט יעמיד ארץ, והנה היודע מחשבות הוא ידע אשר ירע הדבר בעיני אברהם על מיתת לוט, ובפרט שהיה בו ניצוץ הקדוש ממלכות בית דוד, מה עשה העושה נפלאות גדולות לבדו, גזר בגבהי מרומים על רפאל ילך וירפא את אברהם מכל מיני תחלואיו, והנה מי הוא מכל כוחות הדין אשר יערב לבו לקטרג על אברהם ידיד הנאמן באומרו שאינו ראוי לרפואה, והנה בודאי הסכימה גם מדת הדין על הדבר. והנה בכלל הרפואה נכלל הכל, הן מה שיש ח"ו אל האדם מחלה בגופו, או מחלת לב דאגה בלב איש שמצטער על איזה דבר, כי מה לי שמצטער על איזה מכה בגוף או בכאב דאגה, על הכל יצטרך לרפואה. והנה הסכימה מדת הדין לרפואת אברהם, ממילא בכלל זה נכלל גם הצלת לוט, כי היה לו לאברהם מחלת לב על לוט, ולא היה לו מקום להצילו, כי אולת אדם תסלף דרכו שבחר לו לשבת במעון רשעים. והנה כאשר נשתלחו המלאכים כל אחד לשליחותו, ונשתלח גם רפאל עמהם לרפאות את אברהם, אז בבואם וירא אליו י"י בכבודו ובעצמו וריפא אותו ממכאוב גופו, אז לא ידע רפאל מה לרפאותו כי כבר נתרפא, ואברהם הלך עמם לשלחם, וי"י אמר וגילה לו ענין סדום והיה לו מחלת לב על לוט, אז הלך רפאל לעשות שליחותו לרפאות את אברהם, דהיינו להציל את לוט שזה יהיה רפואה לאברהם ממחלת לבו. וז"ש ויהי (וי היה) בשחת אלקים (מדת הדין) את ערי הככר, (את לרבות הנלווה עמהם), ואין מקום להצלת לוט מפני מדת הדין, מה עשה הש"י לא הזכיר את הצלת לוט, רק ויזכר אלקים (לפני מדת הדין) את אברהם, (ועל ידי זה) וישלח את לוט וכו' בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט (בבחירתו ואין מקום להצלה), על כן זכר השי"ת רק את אברהם, והבן: