ישמח משה
ונקדים עוד מאמר רז"ל (ספרי מטות ב') כל הנביאים התנבאו בכה, מוסיף עליהם משה שהתנבא בכה ובזה הדבר, (והובא ברש"י פרשת מטות (במדבר ל ב, ד"ה זה) עיין שם במפרשיו). והנה נחזי אנן בעת שאמר בבחינת זה הדבר, דהיינו שהשכינה היתה מדברת מתוך גרונו, אם כן הוה ליה על ידי עצמו, וכעין מ"ש המפרשים הטעם שהכה משה את הסלע ולא דבר (במדבר כ יא), כי איתא במדרש (שמו"ר כ"ה ה') שמה שעשה אברהם אבינו על ידי שליח שאמר יוקח נא מעט מים (בראשית יח ד), שילם הקב"ה לבניו על ידי שליח, ואם היה משה מדבר אל הסלע, הוי על ידי הקב"ה בעצמו, עד כאן. ומה שאמר בבחינת כה בדבור של עצמו, הוי על ידי שליח, והבן, ונקדים עוד דקיימא לן (חו"מ סי' של"ט ס"ז) אין בעל הבית עובר בבל תלין אלא אם כן תבעו, אבל אם לא תבעו אינו עובר עליו, ולפי זה נראה דלהבני עליה היה אמירת משה בבחינת זה הדבר, ואי דהוי על ידי עצמו וצריך ליתן להם שכר מיד, ואם כן לא ישאר להם לעולם הבא, זה אינו אלא אם כן תבעו, והבני עליה דודאי יודעים מעלת עולם הבא כי אין ערוך אליו בעולם הזה, ולא יחליפו עולם עומד ונועם מתמיד, בעולם עובר הכלה ונפסד, ובודאי לא יתבעו חלקם בעולם הזה, ואם כן תו ליכא בל תלין. אבל המוני עם שאין יודעים מעלת עולם הבא, ויש לחוש פן יתבעו חלקם בחיים לתת להם שכרם מיד בעולם הזה, ואזי יהיה מוכרח ליתן להם דבתבעו עובר משום בל תלין, ובכן ערום ישובו שמה מבלי כסות ושלמה, והקב"ה חפץ חסד לתת להם שארית בארצות החיים בעולם הבא, לזאת היה מחכמתו ית' להודיע דרכיו למשה לומר להם בבחינת כה, היינו בדבור של עצמו והוי שכרו על ידי שליח וליכא בל תלין. וזה אומרו יתברך למשה כה תאמר לבית יעקב, היינו להפחותי ערך המכונים בשם בית יעקב כידוע, אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל דייקא שהם הבני עליה, אליהם תאמר בבחינת אלה הדברים דהוי כמו זה הדבר, רק דהוא בלשון רבים, ובודאי יותר עדיף השומע בבחינת זה הדבר דהוי מפי השכינה, מהשומע בבחינת כה דהוי דבור של עצמו, אך לההמוני עם הוכרח לומר רק בבחינת כה מטעם הנ"ל, והבן. ועל פי זה יש לומר מה שדרשו רז"ל (שמו"ר כ"ח ב') בית יעקב אלו הנשים ובני ישראל אלו האנשים, כי נתכוונו לזה ודברו בדרך רמז, על פי המבואר ביערות דבש (חלק א' דף ס' ע"א) דבמקום אחד אומר (מלכים ב' כה כא) ויגל יהודה, עיין שם (בדף ס"א ע"א) בפסוק (איכה א ח) חטא חטאה ירושלים על כן לנדה היתה, והיוצא מזה דהתלמידי חכמים הם בבחינת זכרים, והמוני עם בבחינת נשים עיין שם, והוא הדבר אשר דברנו כנ"ל.
ליקוטי מוהר"ן
הַיְנוּ עַל־יְדֵי הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינַת רוּחַ כַּנַּ"ל, נִתְבַּטֵּל הַגַּאֲוָה כַּנַּ"ל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ל״ו:י״ב): אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה, וְנִתְבַּטֵּל הָעֲבוֹדַת אֱלִילִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם (בראשית י״ח:ד׳) – זֶה עֲבוֹדַת אֱלִילִים,
ישמח משה
ויאמר אדני אל נא תעבור מעל עבדך (בראשית יח ג). פירש רש"י (ד"ה ויאמר) לגדול שבהם אמר וקראן כולם אדונים וכו'. דבר אחר קודש הוא, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס האורחים. ואף על פי שכתוב אחר וירץ לקראתם, דרך המקראות לדבר כן ומקורו משבועות דף ל"ה (ע"ב), עיין שם. והנה קיימא לן דשם זה קודש והוא העיקר, דעל פירוש הראשון קשה למה התחיל בלשון רבים בקמץ, ומסיים בלשון יחיד אל נא, וחוזר ומסיים בלשון רבים ורחצו רגליכם. ועל פירוש הב' קשה דהוה ליה למימר קודם וירץ לקראתם, ומ"ש רש"י (שם) דאין מוקדם ומאוחר בתורה, המהרש"א ז"ל שדא ביה נרגא בגמרא (ב"מ דף פ"ו ע"ב), דהא אמרינן בפסחים (ו' ע"ב) דבחד ענינא לא אמרינן אין מוקדם ומאוחר בתורה, ואיך נמשך לזה המאמר שאחריו (בראשית יח ד) יוקח נא מעט מים, ועל כל פנים היה ראוי לומר ויאמר יוקח נא מעט מים. והנה לומר דאלו ואלו דברי אלקים חיים, דאמר להם ונתכוין לשמים ולישנא דמשתמע לתרי אפי הוא, אבל גם זה לא יתכן, דהא אמירות הללו חלוקות בזמן הם, לפי שזו האמירה להקב"ה היתה נצרכה קודם הריצה לקראתם, והאמירה לגדול שבהם אחר הריצה. אבל כל זה יובן על פי מאמר רז"ל בשבת פרק קמא (שבת דף י"ב ע"ב) לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי, והא דאמר לחולה רחמנא ידכרינך לשלם, שאני חולה דשכינה עמו. והנה יש מפרשין שמכירין, רק שלשון ארמי מגונה בעיניהם, והטעם נ"ל אף ששיורי לשון הקודש הוא ובודאי חשוב טפי מכל הלשונות, מכל מקום לא נחשב בעיניהם רק לשון עברי לפי שהוא הקצר שבלשונות, (וכך קבלתי שלמעלה המרבה בדברים מגונה מאד), והוא הלשון הזך והנקי והקצר, אבל הקב"ה בעצמו מתוך אהבתו של ישראל נאמר (שיר השירים ב ד) ודגלו עלי אהבה, ודלוגו ולגלוגו (שהש"ר פ"ב ד'). ועל פי זה פירשתי מאמר שלמה המלך ע"ה (קהלת ה' א) כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים, ולא אמר תמעיט דבריך, רק משמע שתדבר כל צרכך מועטים, והיינו בלשון קצר, ודו"ק.