באר מים חיים
ולזה אמר הכתוב (בראשית י"ט, כ"ט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט וגו', כי נודע מאמר חז"ל (קידושין ל':) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו וכו' ונמצא אשר זה שמתגבר האדם על לבו להפכו שיהיה ברשותו הכל הוא בעזר אלוה, ועל כן ויהי בשחת אלהים את ערי הככר כלומר כאשר זוכה האדם בעזר אלהים לשחת את תאות כוחי לבבו הַמְכוּנִים על שם ערי ככר, ערי הוא מספר פ"ר הרומז לבחינת הגבורות וככ"ר הוא מ"ר והכל מורה על תאוות החזקות המרים לעושיהם, אז ויזכור אלהים את אברהם אבר מ"ה כלומר שמשפיע לו מבחינת שם הקדוש מ"ה שלא ירגיש כלום מעצמיותו ולא ידע כלל אם הוא צריך לשום דבר בעולם בבחינת ונחנו מה, ואז יבוא לבחינת האהבה האמיתית ואז וישלח את לוט מתוך ההפכה מה שנתהפך שם מ"ה להעשות ח"ו בבחינת לוט נשלח ונפשט (כמו שתירגם המתרגם על ויפשיטו את יוסף (בראשית ל"ז, כ"ג) ואשלחו ית יוסף) ונשלם להיות בבחינת אברהם אבר מ"ה, ואפילו בחינת הלוט ממש שהוא היצר הרע וכוחות הרעים נהפכים אצלו לטוב ולקדושה כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ד, א') בפסוק ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי ט"ז, ז'), זה היצר הרע. ואמרו (ברכות נ"ד.) בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר הרע, כי כל בחינות התאוות וכוחות האהבה ואש החמדה שחמד ואהב והתאוה עד עתה לבחינת הרעים בכוחות האלו ממש יחמוד ויתאוה ויבער באש להבה לעבודתו וליראתו, כי יזכור תמיד עד היכן הגיע חשק תאותו לדברי העולם מחמדת תענוגי עולם הזה וכזה ויותר מזה יחמוד ויחפוץ באהבת בוראו.
באר מים חיים
ואולם פרעה הרשע אמר (שמות ה', ב') מי ה' וגו' לא ידעתי את ה' וידוע סודו מכוונת ליל פסח (עיין בשאלת בן רשע) שכפר בגדלות המוחין הבאים לזעיר אנפין על ידי היחוד השלם ואמר כי לעולם ישלטו הדינין מצד הקטנות בחינת אלהים כי אחיזתו היה מאחורי הערף אותיות פרעה נגד הגרון שמספרו ג' אלהים עם הכולל ונעשה מיצר לישראל שלא הניח התפשטות המוחין הבאים מסוד הדעת לזעיר אנפין והיה עובד עם ישראל העבדה גימטריא אלהים כי אמר מי ה' שאינו ידוע לו רק אלהים שהוא בגרון וממנו נתמשך ונשתלשל בבחינת הדינים עד בחינת אלהים אחרים שיונקים מדיני האלהים ואדרבה גם גזל את החנית אשר ביד המצרי כי כבר כתבנו במקום אחר טעם (גיטין נ"ו:) כל המיצר לישראל נעשה ראש, עבור שניצוץ הקדושה מתעטף ומתלבש בו והוא רצון אלהות שיתדבקו ישראל אליו על ידי העינוי והצער הזה שיצערם זה השר ועל כן נתעלה ונתגדל עבור הניצוץ הזה וגם כי נעשה בבחינת ראש ח"ו אל הקדושה המתעטפת בו. ואך לפני שבר גאון (משלי ט"ז, י"ח) כי זה הניצוץ כשמתחיל להאיר כאשר יחזרו ישראל בתשובה אליו אז הניצוץ מבעיר גחלת ושורף אותו וכל אשר לו ועת אשר שלט האדם באדם לרע לו ודאי. וזה בחינת לוט שגימטריא שם הקדוש מ"ה כמו שמובא בליקוטי תורה והוא לוטה בשמלה שמתעטפת חלילה בשר האומות ומיצר לישראל ואחר כך (בראשית י"ט, כ"ט) ויהי בשחת אלהים את ערי הככר, מספר מרה הרומז לאומות וחיותם אז וישלח את לוט מתוך ההפכה ונתהפך ונעשה שם מ"ה כבראשונה ומאיר ומופיע והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ומעביר ומכלה את כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה. ולזה החנית והממשלה אשר ביד המצרי גזולה היא בידו מן הקדושה, והוא לפי שעה עד יקום גוי אויביו וינקום ה' נקמת עמו מהם להשמדם עדי עד. ואכן פרעה כפר בזה וסבור שלעולם יהיה הוא ח"ו המושל על הקדושה מבחינת הדינין.
ישמח משה
ולענ"ד נראה באופן אחר, כי הנה המדרש הראשון שפירש מהרי"ט, הוא פשוט גמור ואין צריך להקדמתו ששליחו של אדם כמותו, כי אף אם לא הוי אמרינן שליחו של אדם כמותו, הוי אתי שפיר כאן וכמו שאבאר, ועל פי זה תבין דברי חכמים במסכת קדושין (דף מ"א) מנין ששליחו של אדם כמותו, דייקא לומר של אדם דהוא שפת יתר, דהא באדם קיימינן בענין דינים והלכות, והוה ליה למימר מנין ששליח כמשלח. אך נ"ל דודאי מכל תורה נביאים כתובים נשמע בהשי"ת דמה שהשליח עשה הוי כאלו הוא עשה, ואחד מהם כי הפיכת סדום היה על ידי מלאך כדכתיב (בראשית יט כא) לבלתי הפכי, וכמבואר בדברי רז"ל (ב"ר נ' ב') כי אחד היה להפוך את סדום, ואף על פי כן כתיב (בראשית יט כד-כט) וה' המטיר, (בראשית יט כה) ויהפוך את הערים, (בראשית יט כט) ויהי בשחת אלקים את ערי הככר, ואם אמרתי אספרה כמו הראיות שיש לזה בכל תנ"ך, יכלה הנייר והם לא יכלו, וכן מבואר להדיא מהמאמר הזה שאמר יכול על ידי מלאך, ולא אמר יכול מלאך, משום דהא כתיב וה' הכה, רק שאמר יכול על ידי מלאך, דהיינו שה' הכה על ידי מלאך, ואם כן נשמע מכל זה דמה שהשליח עושה הוי כאלו עשה המשלח. אך אין הנידון דומה לראיה, דבשלמא באדם השליח שומע להציוה של המשלח, אבל עושה בכח של עצמו והמשלח לא עביד ולא מידי, ואם כן י"ל דלא נחשב כאלו המשלח עשה, מה שאין כן בהשי"ת וכי כלום נמצא יש לו כח ותנועה גדולה או קטנה מעצמו, זולת השפעת כח וחיות הנשפע מאתו יתברך, ואם כן אף אחר שנצטוה, אין עושה בכח של עצמו רק כמה שמקבל מאתו ית', ואם כן תמיד הוא העושה ודאי דראוי לקרא העשיה על שמו יתברך, מה שאין כן באדם, וזה שדייקו לומר מנין ששליחו של אדם כמותו, וזה ברור ואמת בס"ד. ומזה תבין ענין שיחה של תלמידי חכמים אשר כמוס בתוכו צפוני חכמות, כי זה רק דרך גררא נשמע מדבריהם הנאמרים באמת, והבן. והנה יצא מזה דאף בלא הקדמה דשליחו של אדם כמותו שפיר, ואם כן המדרש מפורש ומבואר, אבל המדרש הב' צריך ביאור. ונ"ל להקדים, דהא אמרו רז"ל (ב"ר ג' ו') אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה, ואף דנאמר (דניאל ט יד) וישקוד ה' על הרעה, וה' המטיר, (שמות יד כז) וינער ה' את מצרים, (במדבר כא ו) וישלח ה' בעם את הנחשים, וכדומה הרבה פסוקים, רק דהכונה לא מצינו מדבר בעדו אני ה' עושה, והבן. והנה לכאורה דקשה על זה מהפסוק והכתי כל בכור, דמסיים אני ה', ור"ל אני המכה ולא מלאך כמו שדרשו רז"ל והוי מדבר בעדו. וצריך לומר על אחד משני פנים, דהא דלא מצינו דמיחד שמו, היינו בביאור, אבל כאן הוי רק ברמז דהא לא נאמר אני ה' הכתי, והבן. או יאמר דבאמת הוי ייחוד שמו, רק דלא נחשב לרעה, דטובה היא לישראל שהם העיקר. ונקדים עוד מה דאיתא דדרשו (מדרש ויק"ר פכ"ד ב') בפסוק (איוב א כא) ה' נתן וה' לקח, (מובא בפרשת יתרו ד"ה אנכי (היו') [ה' אלקיך]). ועל פי זה יתבאר המדרש והכתי כל בכור, יכול על ידי מלאך, ומה שנאמר אני ה', לא בא לומר אני ולא מלאך, רק להורות דהשי"ת ייחד שמו לומר דישראל הם העיקר ולאו לרעה יחשב כלל, לזה אמר תלמוד לומר וה' הכה, אם כן ודאי דאף על פי כן לרעה יחשב, דהא ה' נתן ואמאי כתיב כאן וה'. אלא ודאי דלרעה יחשב, כמו שלא הניח למלאכי השרת לומר שירה ואמר מעשה ידי טובעים בים (מגילה י' ע"ב), ואף דהיה בשביל ישראל, אין מעצור לה' להושיע בלא זה, אלולי שהם נענשו על רוע מעשיהם. ולפי זה על כרחך מוכרח דזה לא הוי ייחוד שמו כלל, רק אני ה', ר"ל אני ולא מלאך, והבן כי נכון הוא בס"ד.