ישמח משה
ויקרא האדם וגו' ולאדם לא מצא וגו' (בראשית ב כ). במסורה ולאדם לא מצא עזר כנגדו. ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך (בראשית ג יז). ולאדם אשר לא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב כא). והנ"ל בזה, כי רז"ל דרשו (יבמות ס"ג ע"א) אעשה לו עזר כנגדו, זכה נעשה לו עזר, לא זכה כנגדו. והנה מפרשים כפשוטו דבזה שהיא כנגדו דאיש ואשה שני הפכים, הוי הרכבה שלימה. ועל פי זה יתפרש גם כן הפסוק הנ"ל כן, ולאדם לא מצא עזר רק כנגדו, והרי זה כמו מקרא קצר, ועל דרך זה יתפרש לכונתינו רק באופן אחר.
אגרא דכלה
ולאדם לא מצא עזר ויפל י' אלקים תרדמה (בראשית ב כ). כשהביאן הביאן וכו'. דק"ל סמיכת קריאת השמות לתיבת ולאדם לא מצא וכו'. לזה קאמר דהיות גלוי וידוע לפניו שעתיד לקרוא תגר האשה אשר נתת עמדי (בראשית ג יב), על כן המתין השי"ת שיתבענה בפיו, כן פירשו רז"ל (ב"ר י"ז ד'):
קדושת לוי
ובזה יובן הטעם מה שהשירה נכתבת אריח על גבי לבינה, כי ידוע בפסוק ויקרא האדם שמות (בראשית ב, כ) שקיום פרטי המציאות הם אותיות שמו של כל דבר ודבר, כי האותיות נמשכו מבחינת דיבור העליון כמו שנאמר (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו. וכידוע בענין היו"ד מאמרות יהי אור, שאותיות אור הם החיות והקיום של עצמות ומהות האור ומאמר יקוו המים, שאותיות מים הם החיות והקיום של עצמות ומהות מים. ולכן בשעת קריעת ים סוף כאשר נסתלק ונעלה האור והחיות מהים הוא מטעם שנסתלק בחינת האותיות שלו ולכן נשאר הים בלי אור וחיות, כי אין קיום לשום דבר זולת האותיות. ומטעם זה השירה נכתבת אריח על גבי לבינה, מקום פנוי מהאותיות שמרמז על הנס ההוא שנסתלקו האותיות לשרשם: