אור נערב
(שער י״ח), מ׳, עוד צריך לדעת כי המלכות והת״ת אצילותם מרום המעלות יחד. ותחלתם מחכמה, וזהו סוד, "דו פרצופין נבראו", אלא שבחכמה הם ו׳ על ד׳ כסדר מילואה של יו״ד שבשם. ומתאצלים ובאים בבינה ד׳ על ו׳, ובבינה על ידי חסד נפרדת המלכות מהתפארת, ונשארת המלכות בחכמה שבבינה, ומתאצל התפארת. ואחר כך ויבן ה׳ אלהים – בינה, את הצלע – מלכות, אשר לקח מן האדם – חכמה, ויביאה אל האדם – תפארת. ועדיין אין זה סוד המעוט אבל היתה המלכות למטה מהתפארת, שניהם יונקים הדין מן הגבורה מהבינה, וכן החסד מן הגדולה מהבינה, והתפארת מכרעת המלכות אל צד החסד שכן הוא מטה כלפי חסד, ואז היא קטרגה ואמרה אי אפשר כו׳, מפני שהיתה כונתה שתהיה המלכות פועלת הדין ות״ת פועלת החסד, ולא יכריע התפארת את המלכות לצד החסד, ואז נאמר לה לכי ומעטי את עצמך וגרעו אורה, ומה שהיתה במדרגה שביעית ירדה במדרגה עשירית, מפני מעוט זכותה:
ספר הזהר
ולא הות לקיבליה עזר, כמה דכתיב, ולאדם לא מצא עזר כנגדו, מאי עזר, סמך, עד ההוא שעתא דכתיב לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. ת"ח, אדם בתראה דכלא הוה, הכי אתחזי למיתי על עלמא שלים.
תקוני הזהר
וְעוֹד הַמּוֹצִיא, דָא הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, בְּגִינָהּ אִתְּמַר (ישעיה לג טז) לַחְמוֹ נִתָּן וכו', וְעוֹד הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם, אִלֵּין רְמַ''ח תֵּיבִין דִּקְרִיאַת שְׁמַע, לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת וְגוֹמֵר, דָּא הַהוּא דְאִתְּמַר בֵּיהּ (ישעיה מד יג) כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת, דְּקָרָא שְׁמָהָן לְכָל חַיּוֹת הַקּוֹדֶשׁ וּלְכָל שְׂרָפִים וְאוֹפַנִּים וּצְבָא דִלְעִילָא, לְכָל חַד קָרָא לֵיהּ בְּשֵׁם יְדִיעַ וּבְדַרְגָּא יְדִיעָא, לְאִשְׁתְּמוֹדָע לְכָל חַד מֵאֲתַר דְּאִתְנְטִיל, כְּגַוְּונֵי דְנַחֲלֵי יַמָּא דְאִתְחַזְרוּ לַאֲתַר דְּאִתְנְטִילוּ בִּשְׁלִיחוּתָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת א ז) כָּל הַנְּחָלִים הוֹלְכִים אֶל הַיָּם וְגוֹמֵר, אֶל מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הוֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת, מֵאֲתַר דְּאָזְלִין תַּמָּן חָזְרִין בִּשְׁלִיחוּתָא.