קדושת לוי
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. (בראשית א, א) הכלל שהבורא ברוך הוא ברא הכל והוא הכל והשפעתו אינו נפסק מעולם כי בכל רגע משפיע שפע לברואיו ולכל העולמות ולכל ההיכלות ולכל המלאכים ולכל חיות הקודש. ולכן אנו אומרים יוצר אור ובורא חושך. ולא יצר אור וברא חושך רק יוצר בלשון הוה, כי בכל רגע הוא יוצר שבכל רגע הוא משפיע חיות לכל חי והכל מאתו יתברך והוא שלם. והוא כלול מהכל ולכן כשאדם בא לאין ויודע שהוא אינו כלום רק הבורא ברוך הוא נותן בו כח אז מכנה להשם יתברך בשם בחינת יוצר דהיינו לשון הוה שגם עתה הוא יוצר. אכן כשאדם מסתכל בעצמו ואינו מסתכל באין אז הוא במדריגות יש אז מכנה להבורא ברוך הוא רק בחינת יצר, דהיינו שברא אותו כבר ולכן אנו אומרים אשר יצר את האדם בחכמה דחכמה הוא מדריגת יש. ולכן שפיר שייך יצר ולא יוצר. ולכן נאמר בכתבי האר"י ז"ל שה' מלך הוא בחינת אין, כי ה' מלך שהוא עכשיו נותן בנו חיות. והוא בחינת אין שאין אנו כלום רק שהשם יתברך נותן בנו כח. והנה האין הוא מתנהג הכל למעלה מהטבע והיש מתנהג בטבע. אמנם ההתחברות שאנו מחברים היש באין הוא על ידי המצוה ותורה שנקראת והחיות רצוא ושוב (יחזקאל א, יד) וזה שכתב הזוהר כי המצות והתורה הוא סתום ואתגליא כי סתום הוא מרומז לאין ואתגליא מרומז ליש שהוא התחברות יש באין ואין ביש ולכן נקראת מצוה כי מ"צ הוא בא"ת ב"ש י"ה דהיא בחינת האין ואותיות ו"ה של מצוה הוא בחינת יש ולכן אותיות י"ה הוא סתום כי אין הוא סתום. ונבאר זה מהו הנסתר והנגלה שבמצוה. דזה שאנו פועלין במצוה שאנו עושין נחת רוח להשם יתברך זה הוא בסתר שאינו נראה לנו ומה שאנו פועלין טובות לעצמנו זה הוא נראה לנו. וזה פירוש הכתוב (דברים כט, כח) הנסתרות לה' אלהינו, פירוש הנסתרות בחינת הסתר שבמצות שאנו פועלין הוא לה' אלהינו שמה שאנו פועלין בו הוא נסתר לנו. והנגלות הבחינת התגלות הוא לנו ולבנינו, הוא מה שאנו מביאים שפע הוא נגלה לנו. וזהו בראשית ברא אלהים , פירוש שהשם יתברך ברא יש שהוא ראשית ועל ידי זה נתהוה בריאת שמים וארץ, כי קודם הכל נתהוה באין וזהו שתרגם ירושלמי בחוכמא ברא כו', כי חכמה הוא בחינת יש:
ישמח משה
ונ"ל לבאר המדרש המדרש הנ"ל באופן אחר, כי י"ל לבאר הפסוק הנ"ל אשתחוה וכו', על פי כי מבואר בכתובים כי נלמד יראתו ית"ש ממה שרואה השמים וצבאם, כמו שאמר הכתוב (תהלים ח' ד) כי אראה שמיך מעשה וכו', וכן שאו (מרום) עיניכם וכו' (ישעיה מ' כו), וכן מבואר ברמב"ם פ"ב מהלכות יסודי התורה הלכה ב', עיין שם. וזה שאמרו (אבות פ"א מ"ג) ויהי מורא שמים עליכם, ונקרא יראת שמים. והנה יותר מזה יש לירא ממקדשו, כי אמרו בכתובות (דף ה'.) גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ כו', ואלו במעשה ידיהם של צדיקים כתוב (שמות טו יז) מקדש ה' כוננו ידיך וכו', עיין שם. ולכך נאמר (ויקרא יט ל) ואת מקדשי תיראו. וזה הוא הפירוש (בפרשת קדושים) את שבתותי תשמרו, כי השביתה הוא עיקר קיומו של כל מעשה בראשית, כמ"ש בפסוק (בראשית ב ב) ויכל אלקים ביום השביעי וכו', על פי מ"ש האור החיים בפסוק (בראשית ב ג) כי בו שבת דשמירת שבת היא קיום לכל מעשה בראשית, עיין שם. ומזה נלמד ואת מקדשי תיראו, כי הוא יותר נכבד מכל מעשה בראשית כמ"ש, והשתא אתי שפיר הסמיכות כנ"ל. והיינו אשתחוה אל היכל קדשיך ביראתיך ית"ש מטעם הנ"ל. והנה כתיב בתריה דהאי קרא (דברים א יא) ד' אלקיכם יוסיף וכו', ומסיים ויברך אתכם כאשר דבר לכם, ודרשת רז"ל (ספרי י"א) ידוע זו משלי וכו'. והנה תוכן הדבר, כי הברכה עד אין סוף אינו יכול ליתן רק האין סוף ב"ה וב"ש. והנה הקשו המפורשים אם כן ברכתו של משה למה, דהא בכלל מאתים מנה (ב"ק ע"ד ע"א), עד כאן. ונ"ל דלא קשה מידי, דבכל מה שיוכל לברך עושה פעולה, כי גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, זה שאמר הכתוב אשתחוה אל היכל קדשיך ביראתיך, דעל פי זה יובן יראתו ית"ש הנצמח מההיכל, והבן.
ליקוטי מוהר"ן
וֶאֱמוּנָה הִיא מְקוֹר הַבְּרָכוֹת, בִּבְחִינוֹת (משלי כ״ח:כ׳): אִישׁ אֱמוּנוֹת, רַב בְּרָכוֹת, בִּבְחִינוֹת (בראשית ב׳:ג׳): וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. וְאֵין שְׁלֵמוּת לְהַבְּרָכוֹת, אֶלָּא עַד שֶׁיְּקַבְּלוּ מִמְּקוֹר הַבְּרָכוֹת, בִּשְׁבִיל זֶה כְּתִיב בָּהֶם שֵׁשׁ בְּרָכוֹת וְאַחַד־עָשָׂר, לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין לָהֶם שְׁלֵמוּת.