Chasidut על בראשית 2:4

ויהי מקץ שנתים ימים וגו'. לדעת לאיזה צורך צריך הכתוב להודיע זמן חלום פרעה וגם להציג החשבון מחלומות של שר המשקים והאופה ולא תפס זמן אחר כמו מעת אשר בא יוסף למצרים או מעת שנתפס לבית האסורים וכדומה, ודרשת חז"ל (בראשית רבה פ"ט, ב') ידוע. ואכן הנה אמרנו בפירוש הכתוב (הושע ו', ב') יחיינו מיומים וביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו, שלפי פשוטו אין פירוש למקרא הזה ואולם כי ידוע אשר כשם שאין העולם יכולין לקבל רוב פורעניות כך אינם יכולים לקבל רוב טובה כי כל דבר מה שהוא בבחינת הגבול וקו המדה אם ינתן בו שיעור מה שאין יכול לקבל לתוכו, הוא נפרץ ונשבר. כמו אם יאכל אדם הרבה יותר ממה שיוכל לקבל לתוכו או ישתה יותר מדאי, ודאי תיכף יהיה כריסו נבקעת וכדומה בכל הדברים. ובזה נראה מה שאמרו חז"ל (עיין בראשית רבה י"ב, ט"ו) בתחילה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים בדין עמד ושיתף מדת הרחמים. ולכאורה למה שיתף הרחמים לדין ולמה לא ברא עולמו בחסד לבד האם ח"ו קטן חסדו מלהנהיג עולמו בחסד לבד. וחוץ מטעמים אחרים שיש בזה, גם זה הוא טעם כי אין העולם יכול לסבול כלל רוב בהירות חסדי המקום לבד בלי תערובת הדין כי בעל הגבול לא יוכל לקבל רוב טובה כי יושבר ויופרץ לרוב טובתו ועל כן צונו אלהינו בלא תעשה (דברים ד', ב') לא תוסיפו על המצוה וגו'. ולכאורה מה חסרון יש בהוספה על המצוה, ואמנם כי כל המצוות הם המשכות והשפעות חסדי הבורא ברוך הוא על עולמו על ידי הצנורות המיוחדים לכל התורה והמצוות שכל מצוה ומצוה יש לה צנור בפני עצמו להמשיך על ידה חסדי המקום ברוך הוא על עולמו שברא ואם יוסיפו על המצוה כמו חמשה ציצית וחמשה פרשיות בתפילין אז יגיע שפע רב על ידי הצנורות הללו עד שלא יהיה ביכולתם לסבלו ויושברו ויפלו ויגיע השפע ח"ו להחיצונים העומדים תחת דברים המקולקלים, וכנודע מסוד שבירת הכלים הידועים שלפי שבא להם אור גדול מלמעלה עד שלא יוכלו לסבול גודל האור נשברו הכלים ונפלו, ועל כן עיקר הטוב והחסד והברכה הוא בהתמזגות החסד והדין בהתכללות שמאלא בימינא ומתנוצץ מהם אור משותף משניהם סוד הרחמים ועל ידי הרחמים מתנהגין כל העולמות בסוד הכתוב (בראשית ב', ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

(ה) או יאמר, ולדקדק מה קמזכיר בכאן ב' שמות ה' אלקיך (דברים כא י). והנה כפשוטו י"ל על דרך שמדת הדין אמר הנפש החוטאת תמות (יחזקאל יח כ), והקב"ה אומר יעשה תשובה (ילקו"ש חלק שני רמז שנ"ח). וכבר כתבתי בזה מאמר אחד, עם מה שאמרו ז"ל (ב"ר י"ב ט"ו) בקש לברוא את העולם במדת הדין כו', והיינו דכתיב (בראשית ב ד) ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. והיינו דאשמועינן קרא דילן דלא תימא תשובה שורת הדין, הוא רק חסד אלקים על ידי השיתוף והקדמת רחמים לדין. או יאמר על ידי שישראל עושין רצונו של מקום מגבירין כח, וההיפך בהיפך. וידוע דזה אינו בבחינת עצמותו כביכול, רק בבחינת השפעת גבורה אלינו, וידוע דשם אלקים על הכח והאומץ כמבואר בשו"ע או"ח סימן ה' (ס"א), וידוע מה שנאמר (זוהר ח"א דף כ"ח א', (זוהר) ח"ג דף קכ"ה ב') ויפן כה וכה כו' (שמות ב יב), ואיהו תליא בידיהון כביכול מלך אסור ברהטים כביכול (שיר השירים ז ו) אנחנו השבאים. והיינו כי תצא למלחמה, אז תחשוב כי ונתנו ה', דהיינו שה' נתן אלקיך בידיך או להגביר או להתיש ח"ו, ואלקיך דייקא ולא בבחינת עצמותו חלילה. וגם תדע ושבית שביו, כי אתה שבית שביו כביכול, ואיך לא תבוש כאמור ואיהו תליא בידיהון. לכן אחינו בני ישראל הבו לכם עצה להתעורר בתשובה בחודש אלול, כאמור (דברים כא יג) ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, היינו חודש אלול כמבואר באלשיך, ולעשות משמורת תמיד יומם ולילה לא יחשו.

והנה חז"ל אמרו (במדבר רבה ג', ו') בפסוק (תהלים ס"ח, ז') מוציא אסירים בכושרות בחודש שהוא כשר לצאת לא חמימי ולא קרירי. והענין כי חודש ניסן הוא אשר יאיר בו בחינת הוי"ה שם ה' כסדר והוא בחינת הטוב האמת והמאושר השלם סוד הרחמים שהוא מזוג הדין בחסד שעל ידו מתנהגים כל העולמות בסוד (בראשית ב', ד') ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. כי החסד לבד כשלא יהיה ממוזג קצת בדין לא יהיה שום בחינת מדה וקצב ומהות ולא יתואר ולא ידומה ולא יהיה נתפס על שום דבר. ועיקר בחינת הטוב, הוא דוגמת הדרת ויופי השושנה אשר עיקר מראה זיוה ויופיה הוא המראה הלבן והבהיר שבה ואך קצת אדמומית ימצא בה וזה הוא המחזק והמהדר את יופי הלבן ואם היתה לבנה לבד בלי תערובת אודם לא היה מבהיק זיוה וחינה כל כך כידוע וכאשר הארכנו בזה במקום אחר. וזה יאמר הכתוב (שיר השירים ז', ה') אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק, כי דמשק יורה על מעט הגבורות כמאמר הכתוב (בראשית י"ד, ט"ו) אשר משמאל לדמשק (ועוד הוא חושבן מדת והיא לאה הנקראת מדת והוא בחינת הדין בסוד ומדת ימי כנודע) ועל כן אפך כללות הפנים הוא כמגדל הלבנון המורה על החסד אבל שיהיה צופה פני דמשק שימצא גם מעט האדמימות המורה על הדין וזה הוא הטוב האמת, ועל זה מורה שם הוי"ה אשר כסדר כי עיקרו היא החסד שהיו"ד קודם לה', והו' קודם לה', שהוא התגברות החסד על הדין. אבל על כל פנים בסדר כתיבתו הנה הה' ראשונה קודמת אל הו' שהוא מורה על התגברות הדין, זה הוא התערבות מעט הדין להדרו וליפותו ולחזקו לבחינת החסד בבחינת התכללות שמאלא בימינא ואז טוב לישראל.