אגרא דכלה
מקדם (בראשית ב ח). במזרחה של עדן. לא רצה לפרש כמתרגם מלקדמין, דאם כן הוה ליה למימר ויטע י' אלקים מקד"ם ג"ן בעד"ן, נ"ל : בא"ד נטע את הג"ן. עיין ברא"ם:
אגרא דכלה
כד ברייה. כוונתו לתרץ אשר יצר (בראשית ב ח) יתר בפסוק. לכך מפרש אשר יצר, ר"ל תיכף שבראו להורות חסדו ית' שעדיין לא הריח שום מעשה טוב, אף על פי כן הניחו בגן עדן:
אגרא דכלה
(ב"ר פט"ו ה') וישם שם את האדם (בראשית ב ח). המד"א (מלכים א' ח ח) ויהי שם עד היום הזה, אמר רבי לוי ובלבד ביצירה זו. תיבת שם קא קשיא ליה דהוה ליה למימר וישם בו. אך הוא מופנה לגזירה שוה ולהורות דהגם דנטרד מגן עדן, עם כל זה השאיר רישומו קיים לכל תולדותיו החוזרים בכל דור ודור לגן עדן למקומם הראשון שהיו כלם תלוים באדם הראשון, ואם כן השימה לא היתה לבטלה, כי להיות זה מקומם האמיתיי מעת היצירה הראשונה אל מקומם שואפים וזורחים שם. וזה תבין מר' לוי שאמר ובלבד ביצירה זו, ר"ל שהיצירה הזו עומדת לעד ולא היתה הבריאה ושימה בגן עדן לבטלה, נ"ל. ובזה תבין אחר כך מאמר רבי יצחק אלה תולדות וכו' (בראשית ב ד), בוראן משבחן וכו', להורות שלא היו מעשי ידיו לבטלה ח"ו הגם שחטא אדם הראשון, עם כל זה הכל לצורך גדול לכל הדורות: