Chasidut על בראשית 20:12

וְעִקַּר בִּנְיָנָהּ עַל־יְדֵי חָכְמָה, שֶׁאָז רְאוּיָה לְזִוּוּג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כ׳:י״ב): וְגַם אָמְנָה אֲחוֹתִי בַת אָבִי אַךְ לֹא בַת אִמִּי וְכוּ', וְאָז: וַתְּהִי לִי לְאִשָּׁה – שֶׁאָז הִיא רְאוּיָה לְזִוּוּג. (כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר אֱמֹר, דַּף ק: רַבִּי אַבָּא שָׁלַח לֵהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר: אֵימָתַי זִוּוּגָא דִּכְנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל בְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא. שָׁלַח לֵהּ: וְגַם אָמְנָה וְכוּ' עַיֵּן שָׁם).

"אך הנה אשתך היא ואיך אמרת וכו' (בראשית כו ט). להבין אומרו "אך, מה בא למעט. גם אומרו "ואיך אמרת וכו' לא יצדק, כי לא על האיכות שאלו, רק על המהות מה הוא שאמר כזאת, והיה לו לומר למ"ה. אך היא דהנה ידוע שהצדיקים שומרים פיהם מחסום לבל יוציאו דבר שקר מפיהם, הגם שיצטרכו לשנות בדבורם לצורך גדול כגון במקום סכנה וכיוצא, אמרו בלשון המובן לשני פנים בעת הצורך לשם שמים, וכענין אמירת יעקב אנכי עשו בכרך (בראשית כז יט). והנה אברהם תירץ דיבורו לאבימלך, ואמר וגם אמנה אחותי בת אבי וכו' (בראשית כ יב) , ולא אמרתי שקר, והנה מזה כבר ידע אבימלך דרך הצדיקים, שגם בחשש סכנה אומרים בלשון כזה שלא ימצא בפיהם שקר ח"ו, וזה ששאל אבימלך ליצחק "אך לשון מיעוט, הנה אשתך היא, ר"ל דבשלמא אביך אברהם היתה שרה אמך אשתו ואחותו, הנה דברו בפיהו אמת. אבל אתה אין לך אחוה עם רבקה ואינה רק אשתך, "ואיך אפשר לך לצדיק כמוך לומר אחותי היא, בוודאי יש לך איזה כוונה נאותה שיתאמת דיבורך, על כן ספרו נא לי. ואז השיב לו יצחק כי אמרתי וכו', ר"ל אמירתי אחותי היא, שלזה העומד להציל את חבירו ממיתה וצער, לזה יקרא את ואחות, כענין שאמר ביעקב (בראשית לא מו) ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים (עיין שם ברש"י), והנה לזה השיב דבשביל שחשבתי פן וכו', ובזה שאומר "אחותי אנצל על ידה, שפיר יקרא לה "אחותי שעומדת להצילני מצרה. והנה דקדק הכתוב באומרו ויאמר "אליו יצחק, דתיבת "אליו מיותר, וגם תיבת יצח"ק מיותר, דלא היה לו לומר רק ויאמר כי אמרתי. "אך הוא דבתיבת "אליו בא למעט, דבאמת סברת יצחק באומרו אחותי, דבר י"י בפיהו אמת דכוונתו על השכינה אמור לחכמה (חכמת שלמה) אחותי את (משלי ז ד) כמבואר בזהר (ח"א ק"מ ע"ב), אבל לא נאוה לכסיל כבוד, ואין מוסרין סתרי תורה אלא להגון (חגיגה י"ג ע"א), על כן השיב "אליו, היינו לאבימלך תירוץ אחר לתרץ דבריו כדי שלא יהיה חילול בדבר. וכן בתיבת "יצחק בא למעט, דבאמת מצד הדין בחשש סכנה מותר לשקר להציל את עצמו, ונודרין להרגין ולמוכסין וכו' (נדרים כ"ז ע"ב) , רק לצדיק כמוהו "יצחק אבינו חלילה שיזמין לו הש"י שיצטרך לשקר, על כן הוכרח לתרץ שלא יהיה חילול בדבר, והבן:

שם (פרשה) ע' (ב"ר פ"ע י"ג) ותרץ ותגד לאביה (בראשית כט יב). אמר רבי יוחנן לעולם אין האשה רגילה אלא לבית אמה, איתביה והא כתוב ותרץ ותגד לאביה, א"ל שמתה אמה ולא היה לה להגיד אלא לאביה. צריך להתבונן מהו הצורך להשמיענו זאת בתורה שמתה אמה. אבל יומתק הדבר על פי דברינו בפרשת תולדות (בראשית כח ב), מ"ש יצחק ליעקב קום לך פדנה ארם וקח לך שם אשה מבנו"ת לבן אחי אמך וכו' אחי רבקה אם "יעקב "ועשו. והנה כתב רש"י לשם איני יודע מה מלמדינו. וכתבתי שם דיצחק אמר לו קח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך וכו', רצ"ל מהר וקח לך משם אשה מבנות לבן, בעוד שאין לו רק בנות קודם שיהיו לו בנים ויהיו רשעים, ורוב בנים הולכין אחר אחי האם (ב"ב ק"י ע"א). וזהו שסיים "אחי "אמך, חזי מה עלתה כי עבור שהיה לבן אחי אמך יצא ממנה עשו. וז"ש אחר כך (בראשית כח ה) אחי רבקה אם יעקב ועשו, (ועיין מ"ש לעיל במסורה ולרבקה (בראשית כד כט)). והנה לפי זה יש לתמוה על אבינו יעקב האיך הרחיב הזמן אעבדך שבע שנים וכו' (בראשית כט יח), דילמא בין כך וכך יוליד לבן בנים, (ובפרט שזה היתה לו צוואת אביו למהר הדבר). לזה השמיענו התורה שלא היה חושש לזה, להיות שאם הבנות הללו כבר מתה, ואפילו אם יוליד בנים מאשה אחרת, אין כאן בית מיחוש כי אין אבות לגוי (עיין רש"י בראשית כ יב), ובגוי עיקר החשש באחים מצד האם. ובזה גם כן אין קפידא על יעקב למה נתאחר גם כן בבית עבר י"ד שנים, דילמא בין כך יוליד לבן בנים. אבל יתכן הדבר להיות ששמע ממגידים שאשתו של לבן אם הבנות כבר מתה, אם כן אין כאן חשש: