ליקוטי מוהר"ן
וְעַל כֵּן אַבְרָהָם וְיִצְחָק, כְּשֶׁבָּאוּ לַמְּקוֹמוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ שָׁם יִרְאוֹת, וְתֵכֶף כְּשֶׁרָצוּ לִכְנֹס לְשָׁם הִרְגִּישׁוּ זֹאת, עַל־יְדֵי שֶׁהִתְחִילוּ לְהַרְגִּישׁ, לְפִי עֵרֶךְ גֹּדֶל קְדֻשָּׁתָם, יֹפִי הַנָּשִׁים, וְעַל כֵּן הִרְגִּישׁוּ שֶׁאֵין שָׁם יִרְאָה, וְעַל כֵּן אָסְרוּ עַל עַצְמָן זִוּוּג נְשׁוֹתֵיהֶן כַּאֲחוֹתוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כ׳:י״א): כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹקִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְכוּ'. וְאַחַר־כָּךְ תִּקֵּן אַבְרָהָם זֹאת, וְהִמְשִׁיךְ אֲרִיכוּת יָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כא): וַיָּגָר אַבְרָהָם בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים יָמִים רַבִּים, בְּחִינַת: יִרְאַת ה' תּוֹסִיף יָמִים כַּנַּ"ל.
אגרא דכלה
עוד התחלת התורה באות ב' (בראשית א א). הנה בספר יצירה כל אות יש לו ספ"ר וסופ"ר וספו"ר, היינו צורות האות ומספר האות ומילוי האות המבטא, הנה אות ב' מספרה שתים, צורתה הוא ג' ווין כזה ו, יוחשבו ח"י, מילואה כזה בי"ת, כשתצטרף ספ"ר סופ"ר ספו"ר שבאות ב' היינו ב' ח"י תי"ב, סך הכל מנין תב"ל היינו ב' פעמים ירא"ה, היינו בראשי"ת ב' ראשי"ת (חכמה יראת ה' (תהלים קיא י)), אית יראה ואית יראה, כמבואר בזהר (ח"א י"א ע"ב). והוא דהנה מן הצורך להקדים יראה לתורה, כמו שאמרו רז"ל (בשבת פרק במה מדליקין (שבת דף ל"א ע"א)) בפסוק (ישעיה לג ו) והיה אמונת עתך וכו', ואפילו הכי אי יראת ה' היא אוצרו כו', משל כו' העלה כו' ערבת בו קב חומטין, א"ל לאו, א"ל הלואי שלא העלית, כי כמו החומטין מעמידין התבואה, כן היראה מקיימת התורה, והנה אית יראה ואית יראה כמבואר בזהר, היינו יראה הרוממת שהיא עיקרא דיראה ויראת עונש. והנה יראת עונש היא יראה פחותה ויכולה להביא עונשים ח"ו כמבואר בזוהר (ח"א י"א ע"ב), עם כל זה הנה נבראת בראשי"ת ב' ראשי"ת ברא אלקים, ולמה נבראת היראה הפחותה, וכתב הרב הק' מהרד"ב זצוקללה"ה דמיצרך צריכה כשרואה האדם בהרהור התאוות רודפין אבתריה, מן ההכרח לשורפן ביראת העונש, (עיין במ"ש יצחק רק אין ירא"ת אלקים במקום הזה (בראשית כ יא), וצ"ל שראיתי אפילו יראה המעוטה יראת העונש אין במקום הזה והנה המה רודפי התאוות), ובזה פרשו מאמר רז"ל (ברכות ה' ע"א) לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה כו', ואם לאו יקרא קריאת שמע (שזה יראת הרוממת), ואם לאו יזכור כו' שזהו יראת העונש, והדברים ארוכים מפורשים אצלינו במקומם. אם כן לפי זה תתבונן התחלת התורה באות ב', מספרה ב' פעמים ירא"ה כנ"ל ב' ראשי"ת תרווייהו מצריך צריכי לתורה. וזהו שיש לפרש (תהלים פד ה) אשרי יושבי בית"ך, (היינו שמתיישבין בדעתם איכיות אות ב' התחלת התורה, שהוא מורה על ב' מיני יראה), עוד יהללוך סלה (בלי הפסק, כי הגם שיעמוד היצר נגדם ח"ו להסיתם לתאוות העולם ולבטלם מהילול קונם, הנה ישרפוה ביראה הפחותה, וישובו להילול בוראם בכל זמן ועידן), הבן:
מאור עינים
והנה אודיעך דבר גדול בענין זה הלא תדע אם אירע באיזה זמן שמרגיש האדם בנפשו שנפל בזמן ההוא ברוע המדות ח״ו וביחוד אם נפל ברוע האהבה ובפרט תאוות המשגל אפילו בהיתר ידע נאמנה שרוצין להגביהו למעלה במדריגה עליונה עם המדות המוטבעין בקרבו ולפתוח לבבו לאהבתו יתברך שיזכה לבחינת נתינת התורה מלמעלה כאמור למעלה וקודם ההגבהה היא ההשפלה כמבואר למעלה בענין אברהם אבינו ע״ה שהיה צריך לירידת מצרים להשפיל את עצמו ולהעלותן על ידי שבירידתו לשם היה ירא את ה׳ כמו שאמר הכתוב לגור גם וכמו שכתוב לעיל היפך מהם שעליהם נאמר (בראשית כ׳, י״א) רק אין יראת אלקים במקום הזה כן בכל אדם הוא ועל ידי שנופל למקום האהבה רעה וירא ה׳ שם בעמדו במדריגה הנ״ל ומתחזק בהתעוררות אהבה רעה לנצח היצר הרע מלעשות רצונו למלאות תאוותו ואוהב באותו התעוררות האהבה להבורא יתברך ברוך הוא כאמור למעלה ואף אם צריך לקיים העונה האמורה בתורה לא יהא רק לאהבת הבורא יתברך כשאר כל המצוות ציצית ותפילין שלא יהא חילוק ביניהם כלל ושלא יעשה למלאות תאותו ואם יעשה כן אזי מתעלה בזה למדריגה גדולה ומעלה בזה כל האהבות נפולין שירד לשם להעלותן לראש הכל לעולם האהבה ועולה בזה למדריגה עליונה וכמו שכתוב למעלה באברהם על ידי ירידתו למצרים בזה זכה לגדר ואגדלה שמך כך הוא בכל אדם ובכל זמן ועל ידי זה זוכה לבחינת נתינת התורה כאמור למעלה וכמבואר למעלה בירידת יעקב אבינו עליו למצרים עם השבטים שהיה אנוס על פי הדבור שהיא נתינת התורה לישראל שלא היו ראוין לקבל התורה בלתי ירידה זו כאמור וכן בכל אדם ובכל זמן: