Chasidut על בראשית 21:3

והנה נחזור לענינינו הנאמרים למעלה, דבמצוה שאין השכל מסכים השמחה לקושי, וצריך להתחיל במחשבת השכר כדי לעורר השמחה, ואם כן לפי זה הקרבת אדם דודאי אין השכל מסכים שירצה השי"ת בזה, דהא באמת נאמר (ירמיה יט ה) ולא עלתה על לבי, ודרשו (תענית ד' ע"א) זה יצחק בן אברהם, ומחשבת השכר לא יועיל שם, דמשום הרוחת השכר לא יסכים שום אדם לשחוט בנו יחידו בידיו, ומכל שכן בן חכם כיצחק קנמון בושם, כמו שפירשתי במדרש (ב"ר נ"ו ח') אתה אמרת קח נא את בנך וגו', וחזרת והחלפת אותו באיל אעברה נא (דברים ג כד), וגם המדרש (ילקו"ש רמז תתט"ו) את גדלך זה המן. אם כן מבואר דאין השמחה בזה, אלא מגודל אהבתו הבוער כאש תמיד לא תכבה, ואם כן לפי זה עיקר הנסיון של השמחה בזה, הוא בבחינת המצוה כיון שאין השכל מסכים בה. ואל תשיבני אם כן בחקה אחרת הוה ליה לנסותו, כיון שאין הנסיון רק מכח זה שהיא מצוה שאין השכל מסכים. על זה אשיב לך שתי תשובות בדבר. (א), דבחקה אחרת יכול להתחיל לעורר השמחה במחשבת השכר כמ"ש, אבל בזה לא יתכן, דזולת אהבת השי"ת כל הון בוז יבוז באהבת בנו יחידו, דהא באברהם כתיב (בראשית כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי, אם כן אף החקים קיים, ומנין ידע הלא לא ניתנה לו התורה, אלא שהשיג בשכלו, ובהדיא אמרינן בגמרא (אבות דר"נ פל"ג א') שהיו שני כליותיו נובעות לו חכמה כשני מעינות, ואם כן אף טעם וחכמת החקים ידע והשיג, ואף דאורייתא וקב"ה כולא חד (זוהר ח"ג ע"ג ע"א), דהתורה שהיא רצונו וחכמתו, ובו ית"ש אין שום דבר נוסף על מהותו, דהוא רצונו ורצונו הוא, וכן חכמתו, ואם כן הכל אין סוף הוא, ואיך ישיגנו שום נברא החקר אלקי תמצא אם עד תכלית שדי תמצא. לא קשה מידי, כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו ואיננו חפץ מהם כפי בחינת חכמתו ית"ש, ואם כן רצון אלקי מבריותיו השיג אברהם עד תכליתו. ואם כן לפי זה לא היה יכול לנסותו בדבר אחר שהיא רצון אלקי באמת, כי ישיגנו, או כבר השיגו, ואם כן אין כאן נסיון, לכך ניסה אותו בדבר אחר שהוא באמת אינו רצון אלקים, כמו שדרשו רז"ל (תענית דף ד') ולא עלתה על לבי, זה עקדת יצחק בן אברהם, ואם כן אי אפשר להשיגה והשכל לא יקבלהו, ואז אם יעשה בשמחה הרי זה נסיון גדול. ואבינך עוד יותר במה שהיה הנסיון בזה, כי אם אדם אחד יעשה איזה חקה שמנגד לשכלו בשמחה, אין זה פלא כל כך, לפי שהוא חושב אף שאין שכלו מקבל, הוא משום קוצר שכלו, אבל אברהם דידע בנפשו שהשיג כל רצון האלקי מבריותיו, ואף על פי כן שכלו איננו מקבל דבר זה ויעשהו בשמחה רבה, זה דבר פלא. ונקדים עוד דהרמב"ם כתב דגם בזה היה נסיון שהאמין בחזיון הנבואה, ואבינך כי דבר גדול דבר הנביא הרמב"ם ז"ל בזה, כי אם אברהם לא היה מושרש באהבתו ית"ש עד שאין שום אהבה נחשבת לכלום נגד זה, היה האהבה של בנו מקלקלת השורה לדבר בנפשו על לבו שזה הוא רק דמיון, והבן זה. ועל פי זה י"ל שהיה הנסיון באופן שיהיו לו דרכים רבים לדחות הנבואה אם יהיה חשוב אהבת בנו לכלום נגד אהבתו ית"ש, וזה אחד מהן שהתנגדה המצוה הנ"ל מאד לשכלו העצום, וידע בעצמו שהשיג כל רצון האלקים מבריותיו, ומזה היה לו להביא ראיה שהיא רק דמיון אם היה מפתהו אהבת בנו, והוא נסיון גדול מאד למבין, ואם כן זה הנסיון הוא דוקא אחר שהגיע למעלה ולמדריגה עליונה זו. ועוד נוסף לזה היה לו דרך וראיה לדחותו, כי לא מצינו כמעט בשום מקום שיקרא לנביא בשעת התנבאו בשמו קודם דבורו אליו, רק אם היתה נבואה ראשונה, כמו שמצינו במשה ושמואל, וכאן להיפך שלא מצינו בשום מקום שקרא בשמו קודם, רק כאן בנבואה אחרונה הנאמר בהתורה לאברהם, ואתמהה. ואין זה כי אם שמזה יהיה גם כן דרך לאברהם שאין זה רק דמיון, כי זה מורה כאלו לא ידעו ולא דבר עמו עדיין. ונקדים דקריאה מרחוק, ואמירה מקרוב, ולכך בפעם הראשונה שהוא רחוק עדיין, שייך לשון קריאה. ונקדים עוד דאם מדבר לאיזה אדם על איזה אדם, אין דרך לסמנו, רק אם לא דברו אודותיו בשום פעם, אבל לא כשמדברים ממנו בכל עת ובכל שעה, רק אם שנאה מקלקלת ותואנה הוא מבקש ועשה עצמו כאלו לא ידעו. ונקדים דכבר אמרתי דמאמר כי ביצחק יקרא לך זרע, לא הוה סותר להמאמר והעליהו לי לעולה, כי יכול להתפרש על דרך אלה תולדת נח נח (בראשית ו ט), (פירוש רש"י [ד"ה אלה] תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים, והכי נמי כאן על ידי מעשה עקדה ביצחק, על ידי זה יקרא זרע לאברהם, והבן). ונקדים עוד לפרש הפסוק (בראשית כא ג) ויקרא שם אברהם בשם ה' אל עולם, דר"ל דקרא בשם ה' מה שהוא בבחינת אל עולם, כי מה שרוצה ית"ש מברואיו שהוא העולם ומלואו השיג הכל, כי עיקר הקריאה בשם ה' היא הציור המצטייר בלב המשיג כמ"ש הרמב"ם ז"ל, והדבור הוא רק סיפור המצוייר, ופירשתי על פי זה הפסוק (תהלים קמה כא) תהילת ה' ידבר פי וגו'.

ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק (בראשית כא ג). להבין החילופים והייתורים שבכאן מלידת ישמעאל. א', שם אמר ויקרא אברם שם בנו, ובכאן א"ת שם בנו. ב', שם לא נאמר הנולד לו. ג', "אשר "ילדה "לו "שרה, כל אלו התיבות מיותרין. ולהבין כל זה זכור תזכור את אשר פירשנו אצל לידת ישמעאל שאמר שם (בראשית טז טו) ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל. ודקדקנו לשם בקיצור היה לו לומר ויקרא שמו ישמעאל. ופירשנו שם שהיה גלוי וידוע לפני בורא עולם שעתידין בני ישמעאל לייחס את עצמם אחר אברהם ושרה, כאשר הוא כעת שחותמין את עצמם שארנייאלין, על כן הודיענו התורה שנרמז בשמו ישמעא"ל בגימטריא "אברם "הגר, להורות שנולד מהגר ובהיות עדיין שם אבינו אבר"ם. ועל פי זה פירשנו שירת הזרזיר (שהוא קליפת ישמעאל) כנודע, ששירתו הוא ונודע בגוים זרעם וכו' כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך י"י (ישעיה סא ט), כי הוא מודה כי כל הגוים יכירו את ישראל, כי הם הזרע אשר בירך הויה דייקא ולא ישמעאל. והנה בכאן בלידת יצחק אבינו היה שלא בטבע, והשי"ת סייע באותה מעשה והויה פקד את שרה (בראשית כא א), נולד מאמנו שרה, ובהיות שם אבינו אברה"ם, לרמז זה נקרא שמו יצח"ק, ויצחק במילוי כזה יו"ד צד"י חי"ת קו"ף, בגימטריא "בן "הויה "אברהם "שרה עם הכולל, להורות על הכללות כביכול כלם נשתתפו להוליד הבן הקדוש. וזהו שנרמז ויקרא אברהם א"ת שם בנ"ו, (א"ת יתפרש ע"ם, ר"ל בתוך השם מצורף גם תיבת ב"ן, ועל איזה שם, אמר "הנולד "לו, ר"ל לא באותיות הפשוטים רק הנולדים, היינו המלואים שהוא תולדה לעצם כנודע, (והשלים) אשר ילדה לו שרה, גם זה נרמז בשמו כנ"ל, דוק והתבונן: