אגרא דכלה
ויענו וכו' "לאמר "לו (בראשית כג ה). לא ידענו מהו "לאמר "לו. ואפשר לומר דמשמיענו שהאמירה היתה רק לו לפנים שלא יכלו להעיז כנגדו, אבל לבם בל עמם. והנה לפי מדרש רז"ל (ב"ר פמ"ב ה') י"ל בענין אחר, דהנה הם דרשו שכך אמרו לו מלך את עלינו נשיא את עלינו אלקי את עלינו, (ודרשו הנך ג' תיבות "אדני "נשיא "אלקים (בראשית כג ו) כל אחד בפני עצמו), והשיב להם אברהם אל יחסר העולם מלכו וכו'. והנה מאין שפטו תשובת אברהם. י"ל שדרשו "לאמר לו, רצ"ל שאמרו דברים כאילו עד שהפעילו אמירה לאברהם, שהוכרח להשיבם אל יחסר וכו'. ועוד י"ל לפי מדרש רז"ל (ב"ר פס"ב ג') שדרשו שכל מי שבא לגמול חסד לשרה, זכה בחיים לגמול חסד לאברהם ביומא הילולא דידיה, ובזה תראה שאברהם אמר ואקברה וכו' מלפני, והם לא אמרו מלפניך, כי על גמילות חסד שגמלו, זימן י"י בפיהם לשון דמשתמע לתרי אפי, ויהיה הכונה גם על אברהם, במבחר קברינו קבר את "מתך (היינו את גופך בעצמך), איש ממנו וכו' (כי נחיה כלנו אז ביומא דהילולך, ואז איש ממנו וכו') לא יכלה וכו', והבן. וז"ש ויענו בני חת את אברהם לאמר לו, שענו בו בלשון שהדברים מגיעים אליו:
ישמח משה
ואקברה מתי מלפני (בראשית כג ד), ויענו בני חת וגו' (בראשית כג ה), נשיא אלקים אתה בתוכינו במבחר קברינו קבור את מתך איש ממנו וגו' (בראשית כג ו), אם יש את נפשכם וגו' שמעוני וגו' (בראשית כג ח). הנה יש להבין מה דאמר אברהם מלפני, והם ענו נשיא אלקים, מה זה תשובה. וגם אמרו קבור מתך, כמו שאמר הוא בעבור עצמו ואקברה מתי, ענו לנוכח קבור מתיך, אבל לא אמרו מלפניך כמו שאמר הוא מלפני. וגם יש להבין מה שאמרו אחר כך איש ממנו וגו', וגם מה שחזר אברהם ואמר אם יש את נפשכם לקבור מתי מלפני, הלא דבר הוא. וכבר אמרתי על כונת אברהם באמרו מלפני, במה שאמרתי על פסוק גר ותושב כמבואר למעלה, וכעת לחדש באתי, דהנה אמרו במסכת סנהדרין (דף מ"ו ע"ב) קבורה משום בזיוני או משום כפרה, תא שמע מדאיקבר צדיקים, ואי אמרת משום כפרה, צדיקים לכפרה צריכים, ודאי אין, דכתיב (קהלת ז כ) אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, עיין שם. ושם בתוספת ד"ה קבורה וכו', והאי בזיוני דהכא לאו בזיוני דמת, אלא בזיוני דמשפחתה וכו', עיין שם. והנה איתא בתוספת (מסכת שבת דף נ"ה, ע"ב, ד"ה ארבעה) דכי אדם אין צדיק בארץ וגו', היינו ברוב בני אדם, והנה שרה לא חטאה כלל כמבואר במה שדרשו (ב"ר נ"ח א') בת ק' כבת ך' וכו', ושני חיי שרה (בראשית כג א), כולן שוין לטובה, ואם כן משום כפרה לא נצרכה, לכך אמר ואקברה מתי מלפני, דהיינו משום בזיון דידי, (אחר כך מצאתי במהר"ם א"ש שפירש כדברי, והנאני שכיוונתי לדעת הגדול). והנה שם איבעיא בהספד משום יקרא דחיי או משום יקרא דשכבי וכו', תא שמע ויבא אברהם וכו', ומשני שרה גופא ניחא לה וכו'. והנה דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, דיש מקום אתי לישב קושית הגמרא משרה, דהנה התוספת בד"ה הספדא כתבו דאפילו הספדא יקרא דחיי, שאני מלך דאיכא בזיון טפי לגביה שלא נספד כהלכה. והנה איתא במדרש (ב"ר מ"ב ה') נשיא אלקים אתה בתוכינו, מלך אתה עלינו שהמליכו אותו עליהם בשובו מהכות המלכים. והנה איתא במסכת כתובות (מ"ח ע"א) תנא כשהוא עולה עולית עמו, אם כן כיון שהיה גם לה דין מלך איכא בזיון טפי, לכך ויבא אברהם לספוד וגו', והנה דעת לנבון נקל דאם אמרינן דחיישינן ליקרא דשכבי בהספד, מכל שכן בקבורה דחיישינן לבזיון דשכבי, וזה ברור. וזה אמרם נשיא אלקים וגו' מלך אתה עלינו, אם כן במבחר קברינו קבור מתך, ואין צריך לומר מלפניך, כי כיון שהיא מתך הוי בזיון למת והבן. וז"ש איש ממנו לא יכלה ממך, דאיתא במסכת סנהדרין (דף כ' ע"ב) כל האמור בפרשת מלך, מלך מותר בו, ואחד מהן שדותיכם יקח (שמואל א' ח יד), אבל אברהם לא רצה בדין מלכות, לכך אמר אם יש את נפשיכם לקבור את מתי מלפני, ר"ל בבחינה זו ולא בבחינת מלך שמעוני ופגעו לי, דאלו בבחינת מלך לא היה צריך לבקש, וטעמו של אברהם שלא רצה בדין מלך, או מפני ענותנותו, או שלא יערער אחר כך אם לא יהיה ברצון טוב, (ועיין עוד מזה לקמן), והבן כל זה כי נכון הוא בס"ד.
אגרא דכלה
ויענו בני חת (בראשית כג ה). נמסר י"ג ריש פסוק, כן הגיה בספר מבין חידות. היינו לשון ענייה בריש פסוק, היא י"ג פעמים בתנ"ך. ונ"ל סימן לדבר ויען כל העם קול "אחד (שמות כד ג) (גימטריא י"ג), הנה ענייה הוא בקול רם, והוא מנין אחד, להורות לומר אחד (דברים ו ד) בקריאת שמע בקול רם. והנה בפעם הראשון ענייה בריש פסוק הוא דין ויענו בני "חת, רמז דעיקר עניית אחד היא מתחלת בחי"ת, כי אין להאריך באלף. עוד יש לרמז במסורה ענייה בריש פסוק מנין אחד, מה שאמרו חז"ל (תענית ב' ע"א) שלש מפתחות בידו של הקב"ה ולא מסרן ביד שליח, של חיה ושל גשמים ושל תחיית המתים, ואמרו במדרש הנעלם פרשת וירא (זוהר דף קי"ח ע"א) תנו רבנן ג' דברים הללו אינם באין לעולם אלא בקולות, קול חיה דכתיב (בראשית ג טז) בעצב תלדי בנים, וכתיב (בראשית ל כב) וישמע אליה אלקים. קול גשמים דכתיב (תהלים כט ג) קול ד' על המים, וכתיב (מלכים א' יח מא) כי קול המון גשם. קול תחיית המתים דכתיב (ישעיה מ ג) קול קורא במדבר, עכ"ל. הנה הענין בקול רם הראשון, נכתב בתורה ויענו בני "חת בגימטריא ג' פעמים "קול, ונמסר העניה בריש פסוק מנין "אחד, לרמוז שאותן הג' דברים שבאין על ידי קול, נמסרו ביד "האחד המיוחד: