Chasidut על בראשית 24:10

ויהי לי שור וחמור וכו' (בראשית לב ו). לא זכר גמלים. והנראה דהנה העבד כשהלך להביא את רבקה לקח גמלים (בראשית כד י), אמרו רז"ל (ב"ר פ"ס י"ד) הרמז מה גמל יש לו סימן טומאה וסימן טהרה, כך רבקה תוליד את יעקב ואת עשו. וי"ל דבשביל זה הסתיר ענין הגמלים, שלא להטיל קוצים בין עיניו, נ"ל:

עוד במדרש (ב"ר פנ"ט י"א) עשרה גמלים מגמלי אדוניו (בראשית כד י), גמלי של אברהם אבינו נכרים היו בכל מקום שהיו יוצאים, יוצאים זמומים. והנה להלן בפסוק (בראשית כד לב) ויפתח הגמלים, הקשו במדרש (ב"ר פ"ס ח') ולא היו גמליו של אברהם אבינו דומין לחמרתיה דר' פנחס בן יאיר שלא רצתה לאכול דבר איסור. (והנה הרא"ם ז"ל הקשה כן על רש"י מסברא שלו, ותמיהני שנעלם ממנו דברי המדרש) ולא תירץ כלום. והנה כתב המתנת כהונה דאותו התנא המקשה סבר דלא היו זמומים. והנה אם כדבריו קשה למה ליה למימר "מגמלי "אדוניו דהוא מיותר. ומה שנראה לי בזה, דהנה עד עתה קאמר "אברהם "אדוניו, כמ"ש (בראשית כד ט) וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם "אדוניו, וכאן אמר מגמלי "אדוניו, טוב "אדוניו, הכל בסתם. אך היא כמו שאמרו חז"ל (ב"ר פנ"ט י"א) וכל טוב "אדוניו, שנתן לו שטר מתנה באם יוגמר החיתון, יהיו כל נכסיו ליצחק, ואם כן כשנגמר החיתון היה למפרע הכל ליצחק. והנה אברהם אבינו ודאי בחן בגמליו שלא היו אוכלים גזל ולא היה צריך לזממם, אבל גמליו של יצחק לא נבחנו עדיין. והנה כעת העבד לא ידע עדיין מי הוא אדוניו ושל מי הם הגמלים, כי אם יוגמר החיתון, הרי הוא ובהבדל הגמלים הם של יצחק, ועדיין לא נבחנו. וז"ש סתם מגמלי אדוניו וכל טוב אדוניו, והבן. ויש לכוין גם כן בכוונת המדרש שאמר גמליו של אברהם אבינו נכרים היו וכו' יוצאים זמומים, לא אמר שהיו זוממים, רק יוצאים זמומים, שמעצמם לא פתחו את פיהם לנטות ימין ושמאל. ועוד בזולת זה יש לתרץ הקושיא, דהנה אברהם אבינו אמר לבני חת גר ותושב אנכי וכו' (בראשית כג ד), אם תרצו הריני גר, ובאם לאו תושב אטלנה מן הדין שאמר לי הקב"ה וכו' (ב"ר פנ"ח ו'). והנה נראה מדבריו אלו שכבר זכה בארץ, ומה שהיו מריבים רועי אברהם עם רועי לוט שהיו מרעין בשדות אחרים, להיות שאברהם לא זכה עדין בארץ, כמו שאמרו רז"ל שם (ב"ר פמ"א ה') בפסוק (בראשית יג ז) והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, ועדיין לא זכה בה אברהם, על כן זה היה ממדת חסידות דאברהם שהחמיר על עצמו, וכענין שביקש לבני חת אם תרצו הריני גר, אבל מן הדין היתה שלו מעת ההבטחה. (ובזה ידוקדק בפסוקי דפרשת לך, שקודם ההבטחה נאמר (בראשית יב ו) והכנעני אז בארץ, ובכאן לאחר הבטחה נאמר והכנעני והפריזי אז "יושב בארץ אמר "יושב מה שאין כן לעיל. ולפי מ"ש הכוונה דלעיל אמר "אז "בארץ, שהיה לו עדיין זכות בארץ, מה שאין כן אחר ההבטחה היה לו רק ישיבה ולא זכות). ואם כן לפי זה יצדק שפיר, להיות אברהם שלא רצה להנות היה רק ממדות חסידות, על כן לא בטח על הגמלים, דמי יבטיח שהגמלים יחמירו לעצמם ממדת חסידות: