ישמח משה
ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב (בראשית כד נ). במדרש (ב"ר ס' י') מהיכן יצא, מהר המוריה. ורבנן אמרי מהכא ותהי אשה לבן אדונך (בראשית כד נא), עיין בעטרת שלמה שפירש המדרש והפסוק לא נוכל דבר אליך רע על עיקר הנשואין, וטוב שיבא יצחק לכאן שזהו טוב בעיניהם. ועל זה אמר המדרש מהיכן יצא זה, בשלמא גוף הזווג של יצחק ורבקה, ידעו שהוא מה' ממה שסיפר להם אליעזר הניחוש, אבל זה שתלך רבקה אצל יצחק, מהיכן ידעו שזה מה'. על זה אמר מהר המוריה אי אפשר שיצא יצחק לחוץ לארץ, כפירוש רש"י בפסוק (בראשית כו ג) גור בארץ הזאת (ד"ה אל), עיין שם. והנה על דברי רבנן נדחק מאד. ולי נראה לפרש דברי רבנן גם כן, על פי דבריו בהמדרש (ב"ר נ"ט י') על הפסוק (בראשית כד ו) רק את בני לא תשוב שמה, רק מיעוט הוא, בני אינו חוזר, אבל בן בני חוזר, עיין שם. ותורף דבריו בקצרה הוא, דהנה קיימא לן דאסור להניח את אביו ואמו ולילך אף מחוץ לארץ לארץ ישראל, אבל לישא אשה מותר לילך. ומבואר בזוהר הק' (ח"א קנ"ח ע"ב) דמשום זה ברח יעקב מלבן בלא רשותו, דהיה ירא פן יעכב עליו לבן ויושלם לידת כל הי"ב שבטים בחוץ לארץ, והיו צריכין להשתלם בארץ ישראל דוקא, לפי שהיו דוגמא מרכבה עליונה. וזה הוא הטעם שציוה אברהם לאליעזר שלא ישוב את יצחק אל הארץ אשר יצא משם אם לא תאבה האשה לילך מארצה, כי יהיה יצחק מוכרח לדור בחוץ לארץ, וכשיגיע הזמן שיוליד יעקב י"ב שבטים, לא יהיה רשאי להניח אביו לעת זקנתו, ויולדו לו כל הי"ב שבטים בחוץ לארץ ח"ו, ועל פי זה יובן המדרש והפסוק הנ"ל, עיין שם עד כאן דבריו. והנה באמת יצחק הוא אדוניו, שכבר נתן אברהם כל אשר לו ליצחק (בראשית כה ה), וכמו שאמר אליעזר הוא אדוני (בראשית כד סה), אבל ניצנצה בהם רוח הקודש לכבודו של אברהם באמרם ותהי אשה לבן אדוניך, ר"ל שיהיה כאן אשה ליעקב שהוא בן אדוניך כי יצחק הוא אדוניו, על כן אין ליצחק לבא לכאן, דאם יהיה גם יצחק בחוץ לארץ, אם כן יתילדו מיעקב כל תריסר שבטין בארעא נוכראה כנ"ל, והבן זה.