Chasidut על בראשית 24:50

ואלה תולדות יצחק בן אברהם (בראשית כה יט). פירש רש"י (ד"ה ואלה) יעקב ועשו האמורים בפרשה. כבר כתבנו מה בעי בזה. ועוד נ"ל על פי שנחלקו רבי ישמעאל ורבי עקיבא בפסוק (במדבר ה כח) ונקתה ונזרעה זרע (סוטה דף כ"ו.). והנה ידוע (עירובין מ"ו ע"ב) דהלכה כר' עקיבא מחבירו שאם היתה עקרה נפקדת. והנה איתא במדרש (ב"ר נ"ג ו') גבי שרה דאף בלא שתיה כיון שנחשדה על מגן, ראוי להיות ונקתה וגו'. אבל מסתבר דוקא בראויה לשתיה, דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו (יבמות ק"ד ע"ב). והנה איתא במדרש (ילקו"ש רמז ק"ט) דאף רבקה נחשדה מאליעזר, וכבר כתבתי במדרש (ב"ר ס' י') על הפסוק (בראשית כד נ) מה' יצא הדבר, שנתקדשה רבקה תיכף בהצמידים, ואם כן היתה ארוסה. והנה איתא במסכת קדושין (כ"ז ע"ב, במדבר ה כב) אמן שלא שטיתי ארוסה, אם כן ראוי להתקיים בה ונזרעה זרע, ולמה היה צריך לתפילת יצחק. והיינו דכתיב (בראשית כה כא) ויעתר יצחק וגו', וקשה ויעתר למה, לזה אמר כי עקרה היא, ר"ל בעצמותה דהיינו איילנות שהיא מבטן אמה, ולא מניעה מחמת דבר אחר, ואם כן אינה בכלל שתיה כדברי רשב"א דאיילנות אינה שותה ואינה בכלל ונקתה וגו', לכך היה צריך לתפילה, לכך ויעתר לו דייקא ולא מחמת ונקתה וגו', והבן. והנה רבקה חשבה כיון שראתה שלא הרתה עד שהתפלל יצחק, חשבה דהלכה היא כסברת רבי ישמעאל שתלד בריוח ולא בצער, ולכך כאשר ויתרוצצו ותלך לדרוש וגו', ותאמר אם כן למה זה אנכי נחשדתי על מגן, והיכן שכרי. והיה התשובה שני גוים בבטנך, דהיינו שאם יולדת אחד יולדת שנים. והנה גוף הדבר שני גוים וגו' היה ברוח הקודש, אבל שפטו כי בזה מתקיים הפסוק ונזרעה, כיון שהועיל בתפילתו שתלד שנים, אבל האמת הוא כדעת יצחק כיון שהיתה איילנות אינה בכלל זה. והיינו דברי רש"י אלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים בפרשה, ששניהם הוליד יצחק, ולא אחד מצדה מחמת הפסוק ונקתה וגו', כנ"ל.

ה' זֶה בְּחִינַת שִׁדּוּכִים, בִּבְחִינַת (בראשית כ״ד:נ׳): מֵה' יָצָא הַדָּבָר, בְּחִינַת (משלי י״ט:י״ד): וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. וְהוּא בְּחִינַת אֱמֶת, בִּבְחִינַת (בראשית שם): אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת. וְעַל־יְדֵי־זֶה נִשְׁלָם הַדִּבּוּר, כִּי עֲשָׂרָה קַבִּין שִׂיחָה יָרְדוּ לָעוֹלָם, תִּשְׁעָה נָטְלוּ נָשִׁים, וְאֶחָד כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ (כשארז"ל קידושין מט:) וְכָל זְמַן שֶׁאֵין הִתְקַשְּׁרוּת, אֵין לְהַדִּבּוּר שְׁלֵמוּת, אֲבָל כְּשֶׁנִּתְקַשְּׁרִין, נִתְחַבְּרִים וְנִשְׁלָמִים חֶלְקֵי הַדִּבּוּר.

ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני (בראשית כד, יד). יבואר על פי דמבואר בזוהר הקדוש, כי בימי רבי שמעון בר יוחאי אפילו תינוקות ידעו בחכמה עליונה, כי רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום היה עובד ה' בחכמה ובהשכל עד שהשפיע מדתו בכל העולם שאפילו תינוקות יודעים בחכמה עליונה. וכמו כן כל צדיק וצדיק במדתו שעובד משפיע בכל העולם המדה שעובד בה והשם יתברך משפיע המדה שלו בכל העולם. והנה באמת אברהם אבינו עליו השלום מדתו היה מדת החסד והשפיע מדתו בכל העולם שכל העולם כולו יעשה חסד. וזהו הרמז ובה אדע כי עשית חסד עם אדוני, כלומר שאדוני הוא הגורם החסד אשר בעולם מחמת שאדוני עובד במדת החסד ומשפיע ממך חסד. וזהו כי עשית חסד, מה שאתה עושה חסד בעולם הוא מה שבעולם התחתון אחד עושה עם חבירו הוא אדוני, אדוני הוא הגורם לזה החסד. ובזה יובן הפסוק אשר ילדה לבתואל כו' אחי אברהם, כי מה לשון ילדה לבתואל, כי לשון ילדה משמע שנולדה מעצמה. אך באמת לפי מה שמבואר לעיל שהצדיק במדתו משפיע לכל העולם זה באמת רק למי שיש לו נשמה גדולה או איזה ניצוץ קדוש לזה נאחזת מדת הצדיק שעובד בה להשם יתברך וכו'. ובאמת רבקה הצדיקת היתה גדולה וקדושה ואחזה במדת הצדיק אברהם אבינו לעשות חסד. ובאמת זה הנשמה לא היה לה רק מאברהם היה לה זה הנשמה וזה המדה. וזה שאמר אשר ילדה, כלומר כאלו נולדה מעצמה וזהו לשון ילדה. וזה שאמר ממי בא לה זה הנשמה וזה המדה לעשות חסד מחמת אחי אברהם שמאברהם בא לה זה הנשמה. ובזה יבואר הדקדוק מה שרש"י ז''ל מדקדק בשעה שסיפר המעשה ואשאל אותה כו' ואתן כו', ובאמת בשעת מעשה היה להיפך, כי בשעת מעשה שראה ממנה מדת החסד אז ידע בודאי שנשמתה מאברהם ולא מבתואל ולכך נתן לה בתחילה, כי בודאי ידע שנשמתה ממדת אברהם אבינו ולא מנשמת אביה לכך בשעה שסיפר המעשה לפני בתואל סיפר להיפך כי לפני בתואל לא שייך לומר שנשמתה אינה ממנו ודו"ק: