אגרא דכלה
ויצחק בא מבוא באר לחי ראי וכו' (בראשית כד סב). להבין מה מלמדינו הפסוק הזה, כי לא נפקא לן מידי מזה מהיכן בא, ובפרט שנצחיות התורה תלמוד לאדם דעת בכל מקום ובכל זמן. יש לרמז דהנה ידוע עיקר העבודה היא שמחת העבודה, (עיין בברטנורה שכר מצו"ה מצו"ה (אבות פ"ד מ"ב), והנה לפעמים יבא לאדם שמחה בעבודת י"י אשר לא עמל בה ולא גדלה, אך הוא על כרחך שגרם איזה יחוד למעלה, ומהיחוד באה השמחה לכל העולמות ברבות הטובה רבו אוכליה. אבל החכם עיניו בראשו כתיב (קהלת ב יד), כי לפעמים יש לאדם שמחה, וחושב שהוא שמחת הלב בעבודה, ואפשר שהוא ממים הזדונים ואש זרה שגברה בו איזה תאוה שעסק בה באכילה ושתיה וטיול וכיוצא, או בדברו צחות והבלים וכיוצא בהן, אשר המשכיל ישפוט בצדק שעל פי הרוב הן הנה היו בעוכריו להטריד את לבבו בהוללות וסכלות, ולשמחה מה זו עושה. והנה שמחה כזאת וכיוצא בה בעבודה, שמדמה בנפשו שהשמחה באה לו מהעבודה, ובאמת הוא גרע יותר מהוללות ההמוני המתהולל בשוקים וברחובות, כי האיש ההמוניי בעצמו יודע שהוא הולל נעור וריק, והוא קרוב לתשובה בעזר אלקי, כי אין לך רשע שאינו מלא חרטות בכל יום (מבחינת רחמנותו ית', אשר הבת קול יוצאת שובו בנים שובבים (חגיגה ט"ו ע"א) וזה הקול בוקע חלוני רמ"ח אבריו, שהוא ר"ת "רשעים "מלאים "חרטות, והבן יקיר לי וכו' "ר"ח"ם ארחמנו נאום י"י (ירמיה לא יט), שובו בנים שובבים (ירמיה ג כב)). מה שאין כן אנשים כאילו רחוקים המה "מאדם "העיר (יהושע ג טז), (ר"ל מהתעוררות כלל האדם וגדרו אשר הוא רמ"ח כנ"ל), ועושים מעשה וכו' ומבקשים שכר כפנחס כי לא ידע נגע לבבו. והבחינה לזה לדעת אם שמחתו הוא שמחה של מצוה שבאה אליו מהתעוררות יחוד העליון, או הוא בהיפך ח"ו, הוא כאשר יפשיט מאתו כל שמחת העולם הזה, וישימם לנגד עיניו ויראה שכולם בטלים אצלו בל יתאו למטעמותיו, ויראה שהתאוה בלומה אצלו ברסן הצדק, ויראה שלבו מתגעגע אז בעת שמחתו רק לתורתו ית' ולעבודתו, אז יהי י"י אלקיו עמו ישמח ויעוז במתת גורלו. אבל אם יביא הדבר בכור המבחן, ויראה לנגד עיניו כי הוא שלם בתאוותיו כמאז, אז לא יאמין בשוא נתעה שמדמה בנפשו שהוא שש ושמח בעבודה, והוא באמת הוללות מתרמית היצר. וזה יש לרמז בפסוק "ויצחק "בא, (רצה לומר השמחה הפתאומיית באה לאדם), מבוא באר לחי ראי (מחמת היחוד העליון, שבא הבא"ר (מלכות שמים) "לחי "ראי (צדיק יסוד עולם, עיין בזהר (ח"א קל"ה ע"ב)), מזה באה השמחה האמתיות לכל העולמות. והבחינה לזה אם סיבת השמחה הוא בשביל זה, הא לך הסימן והוא יושב בארץ הנגב, השמחה כזאת אינו מיושב רק בארץ שהיא מנוגב מכל טוב עולם הזה ותענוגיו, כמו שאמרו רז"ל (תמורה ט"ז ע"א) כי ארץ הנגב נתתני (יהושע טו יט), היינו גוף מנוגב מכל טוב רק רטיבת מימי התורה, והבן מאוד השי"ת יעזרינו לשמוח שמחה אמתיית בתורה ובעבודה: