תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

Chasidut על בראשית 25:7

ישמח משה

או יאמר, ומקודם אפרש ג' פעמים שנה הנאמר בשרה (בראשית כג א), ואף שפירשו רז"ל (ב"ר נ"ח א'), מכל מקום דברי תורה כפטיש יפוצץ סלע, כי הנה מצד הסברא השכר על המעשים הוא רק בחסדו ית', כי מי הקדימני ואשלם (איוב מא ג, עיין ויק"ר פכ"ז ב'), והכל לא יספיק חילוף החיים לבד, מכל שכן שיעלה על לב אדם שיטול שכר עבור החיים אתמהא. אבל על פי מה שביארתי בדרושים דמי שמשים עצמו כאילו אינו, ואינו בעבור עצמו והוא לא יחיה כפי אשר הוא אדם, כי אם כפי דבר אלקים אשר בו, אין אצלו הקדמה ותשלומין מגיע לו בדין, וכפי אשר פירשתי על פסוק (ויקרא יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד), וכפי אשר ביארתי בכמה דרושים. והנה לזה מגיע שכר בעד החיים, (ועיין מ"ש בזה בפרשת בראשית (ו ג) בפסוק לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר), כי הוא לא יחיה בעבור עצמו והבן זה, וגם אף במי שהוא אינו במדריגה כזו, רק שמקיים בכל דרכיך דעהו (משלי ג ו), יש לו שכר. ונקדים עוד דמין איש כולל אישים רבים, ואף על פי כן מתחלפים בפחות ויתר ומכל מקום הדרך לכללם, מה שאין כן שני מינים מופרדים דרכם להבדיל, כן הוא הדרך בכל עניני העולם, וכן הוא הדרך של הנהגה העליונה, כי אמרינן (ר"ה ח' ע"ב) ישראל ואומות העולם, ישראל נכנסין תחלה לדין, והבן זה כי ישראל אף דלאו כל אפין שוין בהם, מכל מקום מין אחד הם וכדומה בכל דבר. והנה כבר ביארתי במקום אחר בשם העקרים (מאמר ג' פרק ל"ה) שיש ג' מיני אהבה, ערב, ומועיל, וטוב. ונחלקים לשלשה זמני אדם, עליה, עמידה, ירידה. והנה כל השלשה מיני אהבה נמצאים בו ית'. והנה הצדיקים בטרם יצאו מרחם, הקדישם בעת ניצץ בהם הכרת דעת נמצא בהם אהבתו ית', אבל כל אחד לפי זמנו כי הדעת לפי הזמן, ומקודם אוהבים את הבורא ית' מחמת שמכירין שכל הערבות המגיע להם נמצא מאתו, וההיקש בשאר. והנה האבות ואמהות מיהרו להביא פרי שכלם כמו שמצינו בדברי רז"ל, והנה חיי האבות נמנה בתורה, כי עשו פרי ורושם למעלה עד שמגיע שכר בעד החיים, והנה נחלקים לג', נגד ג' מיני אהבה וכולן שוין לטובה, דהיינו לומר שאינו מחלק בין טוב לרע, רק בטוב יש מדריגות, ולכך נכתב בשרה ג' פעמים שנה, ואחר כך שני חיי שרה לומר שכולן שוין לטובה, וכן באברהם נכתב ג' פעמים שנה (בראשית כה ז), והבן זה כי נכון הוא בס"ד.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

בית יעקב על התורה

וכן הענין גם אצל האבות, אף שאברהם אבינו ויצחק אבינו ע"ה היו גם כן כוללים מכל המדות, מכל מקום אצל אברהם היה בולט יותר מדת החסד וביצחק היה בולט ביותר מדת הגבורה. אמנם ביעקב אבינו ע"ה נגמר השלמות בתכלית האמצעות והתכללות, כי נקרא תפארת שכולל חסד וגבורה. וזה רומז נמי השם ישראל, שאינו מושרש ומדובק בשום דבר, ובכחו להתהפך בכל רגע מדרגא לדרגא כאות רצון השי"תלאלעיל פרשה זו אות ג בהערה יד שם.. וזהו שלא כטבע הבריאה, כי כפי מערכת הטבע, מי שדבוק באיזה מדה אי אפשר לו להתהפך תיכף ומיד למדה אחרת. משא"כ יעקב אע"ה נקרא נחלה בלי מצרים, להורות שאין אצלו שום מצר וגבול, כי לבו דבוק בשורש העליון במקום מעלה האמיתי, אשר שם יתאחדו כל התחלקות המדות. ובזה נגמר התכלית מעולם התיקון והתחיל ממנו לחדש כל הבריאה. והיה בהשבטים כח האבות, ראובן נגד אברהם בחסד, ושמעון נגד יצחק בגבורה, ולוי נגד יעקב כלול משניהם. ויהודה התחיל לחזור לראשית הבריאה והיה נגד אדם הראשון, כמבואר במדרש (נשא יד) ובזוה"ק (בראשית נה.) וגרעו מאדם ע' שנין וסליק לון קוב"ה לדוד ועל דא שבח דוד ואמר (תהילים צב) כי שמחתני ה' בפעלך וכו'. וכדאיתא בזוה"ק (בראשית נה:) שזה אמר דוד המלך ע"ה על אדה"ר. וזהו שמרמז הכתוב בחשבון שני חייו של יעקב שבע שנים וארבעים ומאת שנה, מחשב תחלה פרטי שנותיו ואח"כ הכלל, משא"כ בשאר אבות, באברהם כתיב (בראשית כ״ה:ז׳) מאת שנה ושבעים שנה וחמש וגו' וביצחק כתיב (שם לה) ויהיו ימי יצחק מאת שנה ושמונים וגו'. וגם באמהות נאמר הכלל קודם. אלא שהכתוב רומז בזה יקרות מדתו של יעקב אבינו, שלא קבל מעולם מתחלה בכלל על סמך שיברר אחר כך בהפרטים, אלא שהיה מביט תמיד מקודם בכל פרטי מעשיו אל ה', לכן נמנו תחלה פרטי שנותיו ואחר כך הכלללבלקמן פרשה זו אות יד, מד.:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

מאור עינים

ולהבינך מדוע נמשך הגלות הזה האחרון יותר מכל הגליות הקודמים הוא ע״פ הנ״ל כי השני בתי מקדשים הקודמים היו בזכות ובמדת אברהם ויצחק שלא בהתכללות החסדים והגבורות ובימי המשיח במהרה בימינו יהיה בנין עליון ונפלא בפלאות ואותות וכמ״ש (מיכה ז׳, ט״ו) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ויותר ויותר יוצא למעלה מן הטבע להיות שמו הגדול מתפרסם בעולם מאוד ומאוד וכל זה יהיה בזכות יעקב פי׳ שעל ידי שיהיה ההנהגה בעבודת אלקים באהבה וביראה יחד שעל ידי זה יהיה התכללות חסד וגבורה שהוא מדת יעקב ממש שנאמר בו (בראשית כ״ה, ז׳) איש תם יושב אוהלים שני אוהלים מכריע לכאן ולכאן ויופיע גם כן למעלה מדת הרחמים הגדולים על ידי מיתוק הגבורות והדינים בחסדים לא יהיה דינים כלל רק הכל למעלה מן הטבע שהוא בחי׳ דין עבור שלא יהיו אז דינים מחמת ההמתקה שיהיה באותן הימים ויהיה התשועה נמשכת לעד ולעולמי עולמים שלא יהי גלות כלל וכל זה עבור מיתוק הדינים על ידי מדת יעקב שהוא סוד וא״ו של השם המיוחד ונודע שהוא״ו הוא המשכה הממשיך רחמים לכל המדות ולכך יהיה הרחמים שיתפשטו אז בעולם יהיה נמשכים לעד בלי הפסק. ומטעם זה גם כן הגלות שקודם ימות המשיח שהוא ההכנה לבא לימות המשיח כנודע שהוא בחי׳ (קהלת ז׳, י״ד) זה לעומת זה עשה האלקים שהוא על דרך יתרון אור מן החושך שקדום לו והבן על כן הוא גם כן בהמשכה ארוכה מאוד כמו האור שיהיה לעתיד במהרה בימינו בהמשכה על ידי שהוא בהנהגת מדת יעקב סוד הוא״ו והמשכה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

אגרא דכלה

זמין למנויי פרימיום בלבד
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא