Chasidut על בראשית 26:13

ויאמר ה' אל אברהם למה זה וכו' ואני זקנתי (בראשית כו, יג). פירשו חכמינו ז"ל שהשם יתברך ברוך הוא שינה מפני דרכי שלום. ולכאורה יש להבין למה הוצרך לשנות שלא יתרעם אברהם אבינו עליו השלום באומרה ואדוני זקן, איזה צד תערומת שייך על אומרה ואדוני זקן, הלא אברהם אבינו בעצמו אמר (בראשית יז, יז) הלבן מאה שנה יולד. והנראה דבאמת שרה שאמרה אחרי בלותי כו', לא היתה כוונתה שלעת זקנתה לא תלד רק כוונתה היתה אם השם יתברך ברוך הוא וברוך שמו גזר אומר ליתן לי בן למה נתן לי אחר זקנתי למה לא נתן לי זה הבן מקודם. ואי מטעם דאמרו חכמינו ז"ל (חולין ס:) שהקדוש ברוך הוא מתאוה לתפילתן של צדיקים שרה אמנו היתה במדת ענוה באמת שהיה בדעתה שהיא יותר שפילה מכל העולם ומכל שכן שלא החזיקה עצמה לצדיקת וכיון שכן לא עלה על דעתה כלל שהשם יתברך ברוך הוא מתאוה לתפילתה גלל כן אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה, כוונתה היתה למה לא היה לה מקדם כיון שלפי דעתה לא עלה כלל על לבה שהשם יתברך מתאוה לתפילתה. אמנם דמה שאמרה ואדוני זקן, למה לא הוליד מקדם על זה שפיר יקשה דהשם יתברך מתאוה לתפילתו והאיך לא עלה על לבה שאברהם אבינו הוא צדיק גמור שהשם יתברך מתאוה לתפילתו. ולהכי שינה הקדוש ברוך הוא ואמר ואני זקנתי, שלא יפלא בעיני אברהם אבינו בשלמא על עצמה החזיקה במדריגת ענוה אבל על אברהם מאי קשיא לה ואדוני זקן, ולא מקודם שהשם יתברך מתאוה לתפילתו והבן:

שבי אלמנה בית אביך עד יגדל שלה בני כי אמר פן ימות גם הוא כאחיו (בראשית לח יא). נ"ל כי יהודה לא ידע מחטא ער ואונן, דאלו ידע לא היה חושש לקטלנית דהרי בחטאם מתו, והבן. והנה מבואר בזוהר דאם בעל השני הוא יותר גדול מהראשון, אין לו לירא מרוחא דשביק לה בעלה, מה שאין כן אם הוא קטן ממנו (והבאתיו בסמוך), עד כאן. והיינו עד יגדל שלה, כלומר שיגדל במעשים טובים יותר מהם, כי אמר פן ימות אם ישאנה, הואיל ואיננו גדול מהם בתורה ובמעשים טובים והבן, (ואל תתמה, כי מצינו גדול על החשיבות, כמו ביצחק ויגדל האיש הלוך וגדול (בראשית כו יג), וכן האיש משה גדול מאד (שמות יא ג), ומרדכי הולך וגדול (אסתר ט ד), וכן בלשון רז"ל (תענית כ' ע"ב) גדולים בתורה).

שערים (בראשית כו יב). נמסר לית בלישנא. היינו לפירוש התרגום ורש"י לשון שיעור, לא נמצא כמוהו במקרא, אבל לשון שער נמצא, עיין בספר מבין חידות. ואם כן לפי זה המסרה הוא שהוא לשון שיעור, והנה נמסר לית, להורות לית כמוהו, דבכאן נכתב שיעו"ר ואחר כך ויברכהו י"י, הגם שכבר מדד ושיער בשיעור מוגבל, בכל זאת שרתה בו הברכה, וזה בדרך נס מופלג דוקא ליצחק היודע סודו, כי יצחק בבחינת הגבורה שהוא דבר המצמצם. והנה העולם לא היה יכול לסבול גבורות של יצחק, והיה יכול לאוקיד עלמא בשלהובוי, והנה על ידי העקידה נתמתק עם החסדים של אברהם, ונכללו חסדים בגבורות והגבורות בחסדים, ולהורות על זה פעל זה הש"י ליצחק, הגם שכבר היה שיעור וגבול לצמצום המורה על הגבורה, עם כל זה ויברכהו י"י להורות כי נכללו בו חסדים, על כן הוא יציל את בניו מדינה של גיהנם כנודע מרז"ל (שבת פ"ט ע"ב). והנה נמסר לית כמוהו, שאין דבר זה נמצא לשאר בני אדם שתשרה הברכה אחר המדידה והשיעור, הבן הדבר. וז"ש אחר כך (בראשית כו יג) ויגדל האיש בבחינת החסד והגדולה. ומעתה בין והתבונן מ"ש נעים זמירות ישראל (תהלים קנ ב) הללוהו בגבורותי"ו, הללוהו כרוב גודלו: