מאור עינים
אך אחרי מות אברהם נסתמו מעינות החכמה ההיא מחמת שסתמום פלשתים שהוא בחינת שנקבע באדם שנתגבר על העולם ונתגבר יסוד העפר וכפי זה נתלש כח הרוחני והשכלי ובבוא יצחק בנו ואחז בדרך אביו ולימד דעת הנ״ל גם כן לבני דורו לשוב לחפור לבחינת באר מים חיים בכמה מיני שכליים ועצות גדולות ונעלמות עד כי וישב יצחק ויחפור את בארות המים וכל זה הוא על ידי האמונה שהוא מבוא לזה שיאמין באמונה שלימה שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ואין עוד מלבדו ואז על ידי האמונה ישתוקק לו ויתאוה לאחוז ולדבק את עצמו בהשם יתברך שהוא בחינת נחל שראשי תיבות של נפשנו חכתה לה׳ שהוא על ידי אמונה ואז על ידי זה יבוא לשרשו שהוא המעין של באר מים חיים כנ״ל וזה ויחפרו עבדי יצחק בנחל בבחינת נ״ל כאמור. וימצאו שם באר מים חיים וגו׳ ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא כבו עליה ויקרא שמה רחובות כי עתה וגו׳:
מאור עינים
וצריך אני למודעי להשכיל ולהבין ענין הג׳ בארות בשמותן כי האבות הסתכלו בעין שכלם הגדול עד סוף כל הדורות עם כל התלאות שיעברו עליהם ונודע כי בזמן שבית המקדש היה קיים היה ריבוי הדעת האמיתית איך להתקרב לגדר שידבקו את עצמם לבחינת באר מים חיים יותר ויותר מבזמן הגלות שאפילו אומות העולם היו מכירין אצת הכרה ומביאין קרבנות כמו שכתוב בתפלת שלמה המלך ע״ה והנכרי אשר יבא וגו׳ וכמו שמצינו אפילו סמוך לחורבן שלח להם הקיסר קרבן כנודע אך שהיה עדיין בעולם גם בזמן בית המקדש בחינת טוב ורע עד שעל ידי עוונות ישראל נתגבר הרע ונחרב הבית ועל כן נקרא בחינת הבאר עשק ואחר כך ויחפרו באר אחרת שהוא בית המקדש השני שבימי עזרא שנחרבה גם כן דעת הנ״ל עד שידעו לחפור לבחינת באר ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה על שם קטרוג השטן שהגביר כח החומרי על הדעת עד שויעתק משם בבחינת המשך הזמן שהוא הגלות האורך ויחפור באר אחרת שהוא בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו שאז לא יהיה קטרוג הרע כלל כמו שכתוב (זכריה י״ג, ב׳) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שאז יהיה עולם שכולו טוב ויקרא שמה רחובות כי אז יהיה הרחבת הדעת כמו שאמר הכתוב ומלאה הארץ דעה וגו׳ ונזכה לדבק באור אין סוף ברוך הוא להשיג מהותו יתברך ולדבק בהשם יתברך דביקות עולם וזהו שכתוב אחר זה ויעל משם באר שבע כי השכינה נקרא בשם באר שבע שיזכו להיות במדריגה עליונה והבן. אך צריך כל אדם להחזיק את עצמו אף בזמן שהרע מעכבו ואינו מניחו לעלות לבחינת באר מכל מקום יראה בעין שכלו שגם שם הוא צמצום אלהותו יתברך כאמור אצלנו במקום אחר מזה ויראה על המניעה ויבין ממנה מהו שורש חיותה מאיזה מדה היא אם מבחינת חסד או גבורה ויראה להביאה לשרשה שעל ידי המדה ההוא שמעוררים אותו לקרבו יתחיל בה לעבוד להבורא יתברך בין במחשבה בין בדבור בין במעשה כי המדות האלו הם אלהות אך שנפלו ממקומן בשבירה ואז נעשה מהם גם כן טוב וכן אם באו לו מניעות מצד הדינים הבאים עליו ששרשו למעלה מדת הגבורה שהוא מדת יצחק יבין בדעתו שאלו הדינים הם ממקום העליון הקדוש אך שנפלו על ידי ירידת מדריגות למקום הדינים שהוא מקום בורות נשברים ויאחז במדת הגבורה ליראה את השם יתברך ולעבוד תיכף לבורא יתברך בזה ולהביאן לשרשן וימתקו הדינים כי זה סוד אין הדינין נמתקין אלא בשרשן שהוא מדת יצחק כי מיד שעל ידי אלו הדינין שבאו על ידי עונותיו מתחזק את עצמו ועובד עמהם בשורש אחיזתן עד שבאו לשורשן ששם הוא רק אלהות הגמור נתבטלו הדינין ונמתקין:
אגרא דכלה
ויקרא שמה שטנה (בראשית כו כא). תרין במסורה. דין. ואידך כתבו שטנה על היהודים, בבנין בית שני בימי עזרא (ד ו). המסורה הזאת מרמזת אותנו דהבארות הללו הם רמז לשלשה בתי ישראל, ובבית ראשון רבו עליו, ובבית שני כתבה שטנה ויריבו גם עליה, והבאר השלישי רמז לבנין שלישי ויקרא שמה רחובות כי עתה הרחיב י"י לנו ופרינו בארץ (בראשית כו כב):