אגרא דכלה
דרעא"י דאברם הוו מפקדין מיניה לא תהכון וכו'. פירש כן משום דתיבות והכנעני והפריזי אז יושב בארץ, אין לו מקום פה לפי הפשט וכפירוש רש"י, והויכוח גם כן נרמז במקרא, דהוה ליה למימר רק ויהי ריב בין רועי אברם ובין רועי לוט, כמ"ש (בראשית כו כ) ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק, למה אמר מקנ"ה. אלא להורות דהריב היה בעסק מרעה המקנה, שהיו רועים בכנעני ופריזי, נ"ל:
מאור עינים
אך אחרי מות אברהם נסתמו מעינות החכמה ההיא מחמת שסתמום פלשתים שהוא בחינת שנקבע באדם שנתגבר על העולם ונתגבר יסוד העפר וכפי זה נתלש כח הרוחני והשכלי ובבוא יצחק בנו ואחז בדרך אביו ולימד דעת הנ״ל גם כן לבני דורו לשוב לחפור לבחינת באר מים חיים בכמה מיני שכליים ועצות גדולות ונעלמות עד כי וישב יצחק ויחפור את בארות המים וכל זה הוא על ידי האמונה שהוא מבוא לזה שיאמין באמונה שלימה שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ואין עוד מלבדו ואז על ידי האמונה ישתוקק לו ויתאוה לאחוז ולדבק את עצמו בהשם יתברך שהוא בחינת נחל שראשי תיבות של נפשנו חכתה לה׳ שהוא על ידי אמונה ואז על ידי זה יבוא לשרשו שהוא המעין של באר מים חיים כנ״ל וזה ויחפרו עבדי יצחק בנחל בבחינת נ״ל כאמור. וימצאו שם באר מים חיים וגו׳ ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא כבו עליה ויקרא שמה רחובות כי עתה וגו׳: