Chasidut על בראשית 26:34

וכדי ליישב כל זה, נ"ל בהקדים מ"ש מהרי"ט בתשובותיו בזרעו של עשו אינם נחשבין לזרעו, וכן זרעו של לוט, דמשנת מ"ח לאברהם יצא הוא וזרעו וכל הנלוים אליו מכלל בני נח, וכיון דעשו ועמון ומואב נשאו נשים נכריות ולא גיירן, אם כן בנך הבא מן הנכריות אינו קרוי בנך אלא בנה (יבמות י"ז ע"א), ולאו בניהם המה, עד כאן (ועיין מ"ש על פי זה בפרשת תולדות בפסוק (בראשית כו לד) ויהי עשו, עיין שם). והנה קודם שניתנה התורה לא נתפרסם תורת ישראל רק ליחידי סגולה מזרעו של אברהם, כאמרם (יומא כ"ח ע"ב) אברהם זקן ויושב בישיבה היה, וכן אמרו עמרם זקן ויושב בישיבה היה במצרים, אבל באומות לא נתפרסם רק הטובים שבהם החזיקו בשבע מצות ודיניהם המקובל להם מנח ובניו, וזה ברור. ונקדים מ"ש הפרשת דרכים (בדרך האתרים דרוש ראשון) על המאמר (ילקו"ש רמז רל"ד) שוטה שבעולם אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון, עיין שם. אבל האמת בחוט מתון ומסיק יורה דרכו דלא היה שם אונס, דלא מצינו שהכריחן לעבוד ע"א רק מתוך שיעבוד וטירוף הדעת היה, ונידונים כשוגג דלבם בל עמם, ולפי זה מוכח בפירוש דיצאו מכלל בני נח, דאצל בני נח שוגג כמזיד. והנה במלחמה עמלק דרשו (במדרש תנחומא (בשלח סי' כ"ה) ובמכילתא) ויבא עמלק (שמות יז ח), לפי שבטלו ישראל מדברי תורה, ופירשו המפרשים דהך ויבא עמלק מיותר (ר"ל תיבת ויבא), דהיה די לומר וילחם עמלק עם ישראל ברפידים, דודאי כיון דנלחם שם בא לשם. אלא ויבא, ר"ל שבא בטענה דהוא בן אליפז בן עשו, ובא בטענת והיה כאשר תריד (בראשית כז מ), עד כאן. והנה לפי זה קשה למה נענש, מיהו אם אמרינן דיצאו מכלל בני נח משנת מ"ח לאברהם, אם כן הרי אינו מזרעו של עשו, ומה להם לטענת והיה כאשר תריד וכו', והבן זה.

עוד נ"ל ביאור על זה, דהנה קשה האיך נטלו שכר עבודתם, דאם כן מגיע לעשו חלק בארץ, ואי משום שהם פרעו השטר הלא קבלו שכר עבודתם. ועוד לכתחלה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר. אבל הנכון על פי מה שכתבתי בדרוש דפרשת תולדות (בפסוק (בראשית כו לד) ויהי עשו בן ארבעים וגו'), לפרש הקרא הנאמר בפרשת וישב (בראשית לז יד) וישלחהו מעמק חברון, עיין שם. ואם כן כיון שכבר נטמעו זרעו של עשו ונדחו מזרע אברהם ויצחק, שוב אין לחוש, וזה דוקא אם יצאו מכלל בני נח משנת מ"ח של אברהם, אם כן בנך הבא מן הנכרית קרוי בנה (יבמות י"ז ע"א), דאם לא כן באומות הלך אחר הזכר כמ"ש בתשובת מהרי"ט שהבאתי שם, ומגיע להם חלק בארץ ולא היה להם ליטול רכוש, אלא ודאי מדנטלו, שמע מינה הכרעה דיצאו מכלל בני נח. וכבר כתב הפרשת דרכים בדרוש ראשון דקריעת ים סוף תלוי אם יצאו מכלל בני נח, אז יש לו להקרע מפניהם, ואם כן מבואר ודוק.

ויהי עשו בן ארבעים שנה וגו' (בראשית כו לד), ותהיין מרת רוח וגו' (בראשית כו לה) עד סוף הענין. הנה כבר הרעישו תבל ומלואה על יצחק אבינו האיך נטה כל כך אחר הרשע ועזב הצדיק. ועוד יש להפליא אחר שמפורש בקרא שנשי עשו היו מרת רוח, ופירוש שהיו עובדי עבודה זרה (ב"ר ס"ה ד'), איך נאמר סמוך לזה שרצה לברכו, האם על זה שנשא רשעות כאלו, ובפרט שדרשו רז"ל (תנחומא תולדות סי' ח') ותכהנה עיניו (בראשית כז א), בעשנן של אלו. וגם מה שחרד אחר כך וסיים גם ברוך יהיה (בראשית כז לז). וגם מה זה דאמר והיה כאשר תריד וגו' (בראשית כז מ), דהוא לשון צער כמו שפירש רש"י (ד"ה והיה), הלא תיכף מצטער על העבדות, כי מי יחפוץ בעבדות ולא באדנות, ומה שפירש רש"י (שם) כשיהיה לך מקום להצטער שלא יעסקו בתורה, הוא דרך דרש ואין ענין צער לזה רק תערומות. ובמאי דסיימתי אפתח, כי לכאורה יש לפרש כפשוטו דהא קיימא לן בכתובות (כתובות פ"ג ע"א) ועוד בכמה דוכתא כר' הונא דאמר האומר אי אפשר בתקנת חכמים כגון זו, שומעין לו. ופירש רש"י כגון זו שניתקן לטובתי, עיין שם. ואם כן הכי נמי הרי בירך את עשו לטובתו ושמע צעקתו שצעק ואמר ברכני גם אני אבי (בראשית כז לד), ואמר לו הנה משמני הארץ וגו' (בראשית כז לט), אך חשב כי אם יתקיים בו הברכה, זו יהיה לאבן נגף ולצור מכשול לבית ישראל, כי עשיר יענה עזות (משלי יח כג), לכך התנה ואמרו את אחיך תעבוד, ובאופן זה יתקיים בו הברכה, ושמא יאמר עשו גם קוב לא תקבני גם ברך לא תברכני, ואיני רוצה לא מעוקצך ולא מדובשך, אינני רוצה לא בהברכה ולא בעבוד את ישראל, כי מי יודע מה יעשו בי. לזה אמר לו שהברירה בידו לומר אי אפשי כנ"ל לא בהברכה ולא בהעבדות, ואז יהיה כשאר הגוים שאין להם ברכה, והיינו ופרקת עולו וגו', אבל הברכה ודאי לא יתקיים באופן זה, כנ"ל לכאורה. אבל על זה קשה הלא בברכות של יעקב כבר נאמר (בראשית כז כט) וישתחוו לך בני אמך, וכאמרו (בראשית כז לז) הן גביר שמתיו לך, ואם כן מה יועיל אי אפשי שלו. ועוד קשה איך יוכל יצחק להטיל תנאי אחר מעשה, והא קיימא לן (גיטין ע"ה ע"ב) דבעינן תנאי קודם למעשה, ומכל שכן אחר גמר כל הענין, וכן הקשה השל"ה הק'. לכך נראה לישב ולפרש, וגם לפרש מה שנאמר על ידי מלאכי (א) הלא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב (מלאכי א ג) ואת עשו שנאתי, ונאמר על ידי עובדיה (א ב) על אדום הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד. וגם לפרש מה שנאמר (שם כ"א (עובדיה א כא)) ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. מה מהות זה המשפט. וגם לשפוט את בני עשו היה ראוי לומר, כי ההר מה עשה לישראל. וגם לפרשת מה שנאמר (תהלים קכ"ב ד-ה) שבטי יה עדות לישראל וגו', (תהלים קכב ה) כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד. ומה ענין הסמיכות הזה. ונ"ל בזה כי הריב"ש בסימן ל"ח כתב, המוסיף בברכות זכרונות לומר ועקדת יצחק לזרעו של יעקב היום ברחמים תזכור, אינו אלא טועה, ועיין באו"ח סימן תקצ"א סעיף ז', ובטו"ז שם ס"ק ג', ובמגן אברהם שם ס"ק ז' ח', ובעשרה מאמרות מאמר אם כל חי חלק ב' סימן ל"ב, ובתשובות מהרי"ט ח"ב סימן ו'. והנה מ"ש הט"ז בשם זבחי שלמים, דהלא מבואר ביבמות (ע' ע"א) דאף זרע פסול נקרא זרע, לפי דברי תשובת מהרי"ט נפל זה בבירא, דהא מבואר שם ביבמות (י"ז ע"א) גם כן דהבא מן הנכרית לא מקרי זרעו כלל, ומ"ש הט"ז דטוב לפרש יותר, כבר מבואר בתשובת מהרי"ט הטעם גריעות הוספת הנ"ל, משום דמברכתיו של אדם ניכר, וראוי לאשמועינן חידוש יעויין שם, ועדיין אין זה קלקול דלא יהיה ניכר לאדם גדול. אך נראה דיש בזה קלקול, על פי מה ששמעתי בפסוק (איוב לג כג) אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף, היינו מן המשמאילים, על דרך דכתיב (תהלים צא ז) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך, והבן. הכי נמי הוי כהודאה מאתנו שהוא בכלל זרע יצחק על כל פנים, והוא פתחון פה גדול להמסטין, וזה טעם נכון מאוד בעיני. וגם על כל דברי המגן אברהם תמצא ישוב, עיין תשובת מהרי"ט הנ"ל. והנה דעת השואל מבואר מתשובת מהרי"ט דזרע יצחק נקרא ולא זרע אברהם, וזה באמת פשט הפסוק (בראשית כא יב) כי ביצחק יקרא לך זרע, דמשמע ולא כל יצחק יקרא זרע אברהם, אם כן ממילא משמע דזרע יצחק מקרי, דאם לא כן אם כן הוי כל יצחק זרע אברהם, ודו"ק. ומה שהשיב מהרי"ט דהוא הודעה בעתידות לפי שישאו נשים נכריות, עדיין לא מתרצי, דהא הוי אז כל יצחק ודו"ק, אך העיקר דהוא בחירה מאתו ית', כי אין דרכו ית' להודיע בעתידות מה שתלוי בבחירה. אך דנ"ל לאמת גמור דמזרע אברהם נכרתו אז באמירתו כי כן גזרה חכמתו ית', אבל זרע יצחק נקראו, מאחר שנשאו נשים זרות והולידו, אזי בבחירתם כרתו את זרעם גם כן מלהיות נקראו זרע יצחק, והא והא איתנייהו, כנ"ל ברור. אך י"ל דקלקולם זהו תיקונם, דבשלמא אי נקראו זרע אברהם, אם כן מתיחסים על קדושתו שיצא מתורת בן נח כשהיה בן מ"ח שנה כמ"ש שם במהרי"ט, אם כן כשנשאו נשים נכריות נכרתו זרעם לגמרי מאברהם ויצחק. אבל כיון שאין נקראים זרע אברהם, והוא רק בן יצחק מצד שהולידו, אבל אינו מתייחס אחריו לקדושת ישראל, כי מראש צורים אראנו (במדבר כג ט), זה אברהם (עיין שמו"ר פט"ו ז'), והוא המחצב וממנו נמשך ייחוס הקדושה, (כדאיתא פרק ג' דנדרים בדף ל"א.) דפריך ישראל מי נפיק מכלל בן נח, ומשני כיון דאיקדש אברהם איתקרי על שמיה). ואם כן זה שאין מתייחס אחריו הוא הוא כשאר בני נח, ואם כן באומות הלך אחר הזכר, ונמצא מה שנאמר ביצחק ולא כל יצחק, זה גורם לו להקרא זרע יצחק, דאלו לא נאמר כך והיה נקרא זרע אברהם, אם כן היו נכרת לגמרי מזרע אברהם ויצחק, אבל עכשיו שנאמר, אם כן נשאר בכלל זרע יצחק, כנ"ל ברור.