Chasidut על בראשית 27:13

עוד ירמוז במ"ש כי עקרה הוא (בראשית כה כא). כי מבואר במסכת יבמות (דף ס"ה ע"ב) האיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה, ושם דאמר לה לא מפקדת, והשיבה ולא בעי האי איתתא חוטרא לידה ומרה לקבורה. ובפוסקים מבואר דאשה מצווה על שבת (ישעיה מה יח), אך ההפרש שבין איש לאשה דעת לנבון נקל דאיש מצווה אינו יוצא רק באם יש לו שני זכרים לבית שמאי, או זכר ונקבה לבית הלל (יבמות ס"א ע"ב), אבל באשה משום חוטרא וכו', או משום שבת, די בבן אחד, והבן. וזה אמרו שהיא היה מתפלל רק בשביל רבקה שהיא צדיקת וכדאי לנס, אבל בשביל עצמו לא מלאו לבו להתפלל לרוב שפלותו בעיניו, אך אליה וקוץ בה, הא היא לא מפקדת, לזה אמר כי עקרה, דהתינח אם היה לה ולד אבל לא כפי הצורך לקיום המצוה, אז לא היה יכול להתפלל עבורה דלא מפקדה, אבל כיון דעקרה הוא, התפלל רק בשבילה דהא מכל מקום בעי חוטרא וכו', וגם לדעת קצת פוסקים מצווה על שבת. ובזה הונח לנו דלאחר שגדלו יעקב ועשו, שוב לא התפלל על הבת על כל פנים אף דקיימא לן כבית הלל, משום דכבר אין לה צורך, ובשביל עצמו לא מלאו לבו להתפלל על נס שלא היה בטבעם כלל להוליד. וי"ל גם כן באופן אחר, דלעתיד יהיה כבית שמאי כי כן הוא באור תורה, וקודם מתן תורה השיג' רק באור תורה, לזה ויעתר לו ה', כי כל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו כאמרם ז"ל (ברכות י' ע"ב). וי"ל גם כן דלכך הקדים הפסוק לומר (בראשית כה כ) רבקה בת בתואל וגו', שלכך נחשבת היא בעיניו שכל צדקתה היא מעצמה, מה שאין כן הוא שזה שיש לו אינו שלו, שבן אברהם הוא ומעשה אביו בידו, כך חישב בדעתו לכך התפלל רק שיעשה ה' עבורה, אבל באמת ויעתר לו ה', ר"ל לו מצד עצמו ולא מכח זכות אברהם, וכמו שפירשו במה דאנן אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק, דהיינו שכל אחד ואחד קבל עליו עול מלכות שמים מעצמותו, ולא מפני מעשה אבותיו בידו. ובזה נתיישב הקושיא שעל הטור או"ח (בסימן נ"ג) שכתב לענין שליח ציבור דאם הוא ממשפחה בזויה והיא צדיק, טוב לקרב מזרע הרחוקים, מהא דאמר בש"ס (יבמות ס"ד ע"א) אהא דכתיב ויעתר לו, לפי שאינו דומה תפילת צדיק בן צדיק וכו', ועיין מ"ש בט"ז שם (ס"ק). ולפי מ"ש י"ל דהטעם של הטור דהוא דצדיק בן רשע הוא צדיק מצד עצמו, אבל צדיק בן צדיק והוא צדיק מצד עצמו, ודאי עדיף טפי. או י"ל דהטעם הוא משום שבן רשע מסתמא היא עניו טפי, אבל כשבן צדיק הוא עניו על ידי צדקת אביו כמ"ש ביצחק, ודאי עדיף טפי, והבן. ונחזור לענינינו דודאי על כל פנים מקבלין תפילת צדיק בן רשע גם כן וכמ"ש הטור. והנה אף דכתבנו דכאן מעלתו יותר גדולה, מכל מקום לא נגרע מעלתה משאר צדיק בן רשע, ואם כן אף שהוא מקודם להשמע, מכל מקום מהיכי תיתי נאמר ולא לה כלל, וח"ו שתפילתה חזרה ריקם. על כן נ"ל דהא באור החיים פירש ויעתר לו ותהר וגו', ולא נאמר וידע, לפי שתפילתו היה בתוך שלשה ימים שתקלוט (ברכות ס"ד ע"א), עד כאן דבריו. והנה אמרו רז"ל (ויק"ר י' ה') תפילה עושה מחצה, והנה הוא התפלל שתקלוט הזרע, והיא התפללה גם כן שתקלוט, והוא נענה תחילה ותפילה עושה מחצה, ובודאי נענה על קליטת הטוב כי הרע למה, ואחר כך על ידי תפילתה נקלט החצי האחר דהיינו קליטת הרע, כי ברית כרותה שתפילת צדיק אינו חוזר ריקם. והיינו ויעתר יצחק וגו' לנוכח אשתו, כפירוש רש"י (ד"ה לנכח) זה עומד ומתפלל בזוית זה וכו' ששניהם התפללו, ויעתר לו ה' כפירוש רש"י (ד"ה ויעתר) שאינו דומה וכו', לכך הוא נענה תחילה ונגמר הטוב, על כן ויעתר לו ה' דייקא ולא לה, כי אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה (ב"ר ג' ו'). וזה שפירש רש"י ויעתר לו ולא לה, לפי שאינו דומה וכו' לפיכך לו ולא לה, שתמהו הכל על זה שמסיים לפיכך וכו' דהוא שפת יתר לכאורה. ולפי מ"ש יובן, דאף דראוי להקדים צדיק בן צדיק, מכל מקום למה לא לה לגמרי. אלא דכיון דהוא נענה תחילה על הקליטה ובודאי הטוב נקלט, אם כן ממילא לא לה, ר"ל דלדידה לא אמרינן ויעתר לה ה' דאינו מייחד שמו על הרעה, והיינו דברי רש"י לפי שאינו דומה וכו', אף דזה אינו להקדים, מכל מקום לפיכך ממילא לו ולא לה, והבן. וגם י"ל כך לדרך הראשון, כי הוא התפלל רק בשבילה, אם כן די בבן אחד, אבל היא התפללה ההיפך דהיינו עבורו, שהיא התפללה רק עבורו ולא חשבה עצמה לכלום, רק אותו החזיקה לצדיק גמור, והיינו גם כן לנוכח ר"ל לנגדה, והבן. ואם כן לפי תפילתה צריך שני זכרים, דהא הוא מצווה וקודם מתן תורה הוי כבית שמאי כמ"ש, דהא בן נח אינו מצווה על פריה ורביה והוי קודם מתן תורה עיין בסנהדרין (דף נ"ו:). לכך ויעתר לו ה' כנ"ל, כי אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה (ב"ר ג' ו'), והבן. ולכך (בראשית כה כו) וידו אוחזת בעקב עשו כדין, כי תמיד נקלטים שניהם כאחד מסתמא ותולה רק בלידה, אבל כאן הרי הוא נקלט ראשון מטעם האמור, ויתרוצצו כפירוש רש"י, מזה הבינה האמת כאשר הוא, ותאמר אם כן למה זה אנכי, ר"ל למה אנכי התפללתי כפירוש רש"י, דאלו לא התפללה היא רק יצחק לבד, לא היה נקלט רק הצדיק והבן, ותלך לדרוש מה יהיה בסופה אם גם מהרע יצא דבר טוב, ויאמר ה' לה שנים גוים בבטנך, גיים כתיב אלו אנטינינס ורבי (ברכות נ"ז ע"ב), ר"ל שמכל מקום גם ממנו יצא איזה דבר טוב, וגם אל תצטער בצערו של צדיק שיהיה לו מהרשע שבא על ידי תפילתה, כי לבסוף ורב יעבוד צעיר ויש בו צורך להשתמשות, על דרך שאמר ברוך שברא כל אלו לשמשני (ברכות נ"ח ע"א) והבן. ועל כן ורבקה אוהבת את יעקב, כי ידעה כי הוא הטוב והוא הבכור באמת, על כן מסרה נפשה שיהיה לו הבכורה שלא יפסד בהגרמת תפילתה. אבל יצחק שלא ידע מזה כלום ולא מהרציצה, אהב את עשו בנו הבכור כדין תורה שהבכור חשוב יותר, ועל כן אמרה רבקה עלי קללתך בני (בראשית כז יג), ר"ל אם יקללוך, עלי תבא שאני הגורם לזה. ועל פי דרכי אתי שפיר נמי מה דאמר עשו הכי קרא שמו יעקב וגו' (בראשית כז לו), כי על ידי קריאת שם שהוא לזכר על אחיזת עקב, ידע עכשיו מה שאירע בשעת הלידה, ומזה ידע כי הוא הבכור לקליטה, על כן ויעקבנו זה וגו'. וכשמוע יצחק זאת אמר גם ברוך יהיה (בראשית כז לג), כיון שהוא הבכור כדברי המדרש תנחומא (תולדות סי' י"א), והבן.

ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך (בראשית כז ח). הנה הנהו תיבות לאשר אני מצוה אותך מיותרין הם. אך הוא דהנה כתיב לעיל (בראשית כז ה) ורבקה שומעת כו', (בראשית כז ו), ורבקה אמרה וכו'. דלפי שיעור הכתוב בסיפור המעשה היה לו לומר ותשמע רבקה, ותאמר רבקה וכו'. אך הוא דהכתוב בא לפרש שלא עשתה רבקה זה מדעתה, רק מדעת השכינה שהיתה היא מרכבה אליו, שגם השכינה נקראת רבקה כנודע מזוהר הק' (ח"א קל"ג ע"א). והנה רבקה לא היתה מתכוונת לשמוע, רק בפתע פתאום מאת י"י היתה זאת ששמעה, וגם כן לא היתה רצונה לומר הענין ליעקב, רק שהשכינה דברה מתוך גרונה שלא בכוונתה, ומ"ש ורבקה שומעת ורבקה אמרה, הכל בלא כוונתה. וז"ש לו רבקה באמצע דבריה בראותה כי מאת ה' הוא נסיבה, דברה על לב בנה לבל ירך לבבו על הענין, ואמרה אליו ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך, כבר ידעת השכינה נקראת אני כנודע, ושיעור מאמרה הלא חכם אתה להתבונן הענין, שמע נא היטב בעין השכל בקולי, ותראה לאשר "אני היא השכינה מצוה אותך על הענין, דוק היטב. ובזה תבין אחר כך שאמר ויאמר יעקב אל רבקה אמו (בראשית כז יא), למה אמר בכאן אמ"ו מה שאין כן קודם. אך הכוונה שאמר אל רבקה ואל אמו, היא האם העליונה השכינה, ואחר כך שוב אמר ותאמר לו אמו (בראשית כז יג) ולא זכר רבקה, כי הכוונה השכינה בלבד דברה אליו, "עלי "קללתך "בני, ר"ל לפי זה הלא ידוע כי קללתך ח"ו נוגע לי כי היא עמנו בגלות, על כן בודאי אין רצוני שיגיע לך ח"ו קללה, אך שמע בקולי ולך קח לי, שלא תהיה כוונתך בשבילך בשביל טובתך, רק ל"י להנוגע ל"י שיגיע לי טובה, והבן כי זה מגמת כל הצדיקים דלא עבדין חסד לגרמייהו, רק בשביל השכינה, ובזה יערב ויתקבל עשייתו לפני הבורא ית', וכן עשה :(בראשית יז יד) וילך ויקח ויבא לאמו אל השכינה, ותעש אמו מטעמים אמו דייקא, על כן טעם מכל המטעמים שבעולם דייקא, ושוב חזר ואמר ותקח רבקה, היא רבקה ממש והבן, ובזה יתורצו כמה ענינים: