מדרש אגדה
עלי קללתך בני. אמרה לו אמו אדם הראשון חטא נתקללה אמו, שנאמר ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג יז), ואם יארע לך שום דבר עלי יהיה קללתך בני:
תנחומא בובר
תמתי, תומתי אותה שילדה לי (שני) תאומים, תמתי שלא היה מן רבקה, אלא הקב"ה נתן בלבה אמרה לו וכי אדם הראשון כשחטא הוא נתקלל לא אמו נתקללה ועכשיו אני, את שלך עשה, ואם תקולל עלי קללתך תבוא, שנאמר עלי קללתך בני וגו'. [למה] א"ל הקב"ה הרי עיטרתי לך את הברכות, שראשי נמלא טל, מיד הלך, וילך ויקח ויבא לאמו וגו', נכנס אצל אביו ונטל את הברכות שנאמר ויתן לך האלהים וגו'.
פרקי דרבי אליעזר
רבי אומר עשו אחיו של יעקב ראה את הכתונת שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם וחוה על נמרוד וחמד אותם בלבו והרגו ולקח אותה ממנו. ומנין שהיו חמודות בעניו, שנאמר (בראשית כז טו) ותקח רבקה את בגדי עשו בנה הגדול החמודות, וכשלבש אותם נעשה גם הוא גבור שנאמר ויהי עשו איש יודע ציד וכשבא יעקב מאת פני יצחק אביו אמר אין עשו הרשע ראוי ללבוש את הכתנת (הללו) [הלזה] וחפר וטמנם שם שנאמר (איוב יח י) טָמוּן בָּאָרֶץ חַבְלוֹ.