ישמח משה
עם לבן גרתי (בראשית לב ה). פירש רש"י (ד"ה גרתי) לא נעשתי שר וחשוב אלא גר וכו' שהברכה לא נתקימה בי. דבר אחר גרתי גימטריא תרי"ג, כלומר תרי"ג מצות שמרתי, עיין שם. וכבר אמרתי דשניהן בקנה אחד עולין, דעל פירוש הראשון י"ל דאכתי יתקיימו בו הברכות, ומה שלא נתקיים עד עתה הוא מפני שלא שמר תורה ומצות, על זה צוה לאמר לו דבר אחר ותרי"ג מצות שמרתי, ומצאתי כן בכלי יקר. אמנם על זה קשה הא כיבוד אב לא היה יכול לקיים, וכמו כן שאר מצות התלויות בארץ. והנה שני הפירושים של רש"י הן דרך דרש, והפירוש הפשוט הוא כמ"ש הרשב"ם עם לבן גרתי כאשר ידעת במצות אבי ואמי וכו'. וכבר נודע דרכי לפרש דהדרש יוצא מהפשוט, והנ"ל דכולן יוצאין מהפשוט, דעל הפשוט קשה מה שאמר ואחר עד עתה, הלא יראה וידע שאחר עד עתה. לכך יתכן הדרש גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, ואף שלא קיים כיבוד אב, הלא זה היה מצות אביו כדברי הרשב"ם, ושמא תאמר כי אם קיים כל התרי"ג וגם כיבוד אב, למה ירא היה לו לבא ולהלחם, אך התירוץ לזה הוא דמצות אביו היה רק וקח לך משם אשה (בראשית כח ב), ואם כן מה שעבד בשביל אשה היה במצות אביו, והנה על ידי הרמאות נתעכב עוד שבע שנים, ואין לו אשמה כי רחל היא עיקר אשתו, כמו שנאמר (בראשית מו יט) בני רחל אשת יעקב, וכמו שפירש רש"י בפרשת ויצא (בראשית לא לג, ד"ה באהל), והיא אשר לקחה ברצונו וקיים מצות אביו וקח לך משם אשה. ולדעתי שיש נבואה בדברי אביו יצחק באמרו וקח לך משם אשה, דתיבת לך הוא מיותר לכאורה דלמי יקח. אך נראה דלך הוא כמו שפירש רש"י בפרשת שלח לך (במדבר יג ב), לדעתך, ור"ל אף אם יתיהב לך אשה שלא מדעתך, תשתדל עוד ליקח לדעתך, אך מה שעבד בשביל הצאן והון, בזה עבר על כיבוד אב. וזה אומרו עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, רק זה ואחר עד עתה (בראשית לב ו) ויהי לי שור וגו', ר"ל כדי שיהיה לי כל אלה, היא סיבה ואשלחה וגו' למצוא חן בעיניך, ואף עם עשו לא יבין על בוריה, הוא כוון כן בדבריו כאשר האמת בלבבו. והנה גם בשאר מצות התלויות בארץ, נראה לומר דכל זמן שהיה מצות אביו עליו חובה, וצריך להתעכב ואינו יכול לקיימן בפועל, יצא בהלימוד, מה שאין כן בזמן שנתעכב ברצונו, הואיל ויכול לקיימן בפועל אינו יוצא בהלימוד, וכמו שפרשתי בפסוק (תהלים צג ה) עדותיך נאמנו מאד, והבן.
אגרא דכלה
שם (פרשה) ע' (ב"ר פ"ע י"ג) ותרץ ותגד לאביה (בראשית כט יב). אמר רבי יוחנן לעולם אין האשה רגילה אלא לבית אמה, איתביה והא כתוב ותרץ ותגד לאביה, א"ל שמתה אמה ולא היה לה להגיד אלא לאביה. צריך להתבונן מהו הצורך להשמיענו זאת בתורה שמתה אמה. אבל יומתק הדבר על פי דברינו בפרשת תולדות (בראשית כח ב), מ"ש יצחק ליעקב קום לך פדנה ארם וקח לך שם אשה מבנו"ת לבן אחי אמך וכו' אחי רבקה אם "יעקב "ועשו. והנה כתב רש"י לשם איני יודע מה מלמדינו. וכתבתי שם דיצחק אמר לו קח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך וכו', רצ"ל מהר וקח לך משם אשה מבנות לבן, בעוד שאין לו רק בנות קודם שיהיו לו בנים ויהיו רשעים, ורוב בנים הולכין אחר אחי האם (ב"ב ק"י ע"א). וזהו שסיים "אחי "אמך, חזי מה עלתה כי עבור שהיה לבן אחי אמך יצא ממנה עשו. וז"ש אחר כך (בראשית כח ה) אחי רבקה אם יעקב ועשו, (ועיין מ"ש לעיל במסורה ולרבקה (בראשית כד כט)). והנה לפי זה יש לתמוה על אבינו יעקב האיך הרחיב הזמן אעבדך שבע שנים וכו' (בראשית כט יח), דילמא בין כך וכך יוליד לבן בנים, (ובפרט שזה היתה לו צוואת אביו למהר הדבר). לזה השמיענו התורה שלא היה חושש לזה, להיות שאם הבנות הללו כבר מתה, ואפילו אם יוליד בנים מאשה אחרת, אין כאן בית מיחוש כי אין אבות לגוי (עיין רש"י בראשית כ יב), ובגוי עיקר החשש באחים מצד האם. ובזה גם כן אין קפידא על יעקב למה נתאחר גם כן בבית עבר י"ד שנים, דילמא בין כך יוליד לבן בנים. אבל יתכן הדבר להיות ששמע ממגידים שאשתו של לבן אם הבנות כבר מתה, אם כן אין כאן חשש:
אגרא דכלה
ויצא יעקב (בראשית כח י). ר' אבהו פתח (משלי יט יד) בית והון נחלת אבות ומי"י אשה משכלת, רבי פנחס בשם ר' אבהו מצינו בתורה ונביאים וכתובים שאין זיווגו של אדם אלא מן הקב"ה וכו', יש שהוא הולך אצל זיווגו, ויש שזיווגו בא אצלו וכו' (ב"ר פס"ח ג'), עיין שם. בא לבאר למה הוצרך שוב לומר ויצא יעקב וכו', כיון שכבר נאמר בפרשה הקודמת. והנה תתבונן בכתבי מרן האר"י ז"ל האשה שהיא בחינת לאה, שהיא הארה ולא בחינת פרצוף ממש, תלך היא אצל הזכר לזיווג. ובחינת רחל רחל פרצוף, בעלה יבא אצלה. והנה יעקב אצל רחל הלך ולא בשביל לאה, והנה בבחינת רחל נקרא הולך אצל זיווגו, ובחינת לאה זיווגו בא אצלו. והנה ידוע למשכילים ב' הבחינות הללו בגבהי מרומים דינא קשיא ודינא רפיא, בענין ב' ימים דראש השנה. וז"ש ר' אבהו בית והון נחלת אבות, זה יכולין האבות להנחיל, אבל מי"י אשה משכלת, אם בבחינת זיווגו בא אצלו, אם בבחינת הולך אצל זיווגו, אין יכולין האבות רק כפי הדבר הנעשה בגבהי מרומים בבחינת לאה או בחינת רחל. והנה ביעקב היו ב' הבחינות, משמיענו זאת התורה הגם שאביו ואמו ציוו עליו קום לך וכו' וקח לך משם אשה וכו' (בראשית כח ב), היינו שילך אצל זיווגו, עם כל זה ב' הפעולות נעשה בו. וזהו ויצא יעקב מבאר שבע, בבחינת באר "שבע רחל יצא יעקב ללכת אליה, וילך "חרנה יש לתאר בכאן "חרן דינא קשיא לאה הלכה אליו, על כן לא נאמר לחרן רק "חרנה, רצ"ל החר"ן הלך אליו, והשם הטוב יודע יהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו: