ליקוטי מוהר"ן
וְזֶה בְּחִינַת: וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ (בראשית כ״ט:י״א) – פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לִקְבוּרָה. רָחֵל – בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, שֶׁהִיא כְּרָחֵל לִפְנֵי גּוֹזְזֶיהָ, שֶׁהַכֹּל גּוֹזְזִין וּפוֹסְקִין מִמֶּנָּה הֲלָכוֹת, וְהֵם נַעֲשִׂים לְבוּשִׁין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ״ז:כ״ו): כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ג׳:ו׳): שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ. כְּשֶׁאָדָם כָּשֵׁר לוֹמֵד תּוֹרַת הַתַּנָּא, אֲזַי הַתַּנָּא נוֹשֵׁק אוֹתוֹ, וְהוּא נוֹשֵׁק הַתַּנָּא, וְגוֹרֵם תַּעֲנוּג גָּדוֹל לְהַתַּנָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר וְכוּ'.
ליקוטי מוהר"ן
וְזֶה בְּחִינַת: וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ (בראשית כ״ט:י״א) – פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לִקְבוּרָה. רָחֵל – בְּחִינַת תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה, שֶׁהִיא כְּרָחֵל לִפְנֵי גּוֹזְזֶיהָ, שֶׁהַכֹּל גּוֹזְזִין וּפוֹסְקִין מִמֶּנָּה הֲלָכוֹת, וְהֵם נַעֲשִׂים לְבוּשִׁין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כ״ז:כ״ו): כְּבָשִׂים לִלְבוּשֶׁךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ג׳:ו׳): שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ. כְּשֶׁאָדָם כָּשֵׁר לוֹמֵד תּוֹרַת הַתַּנָּא, אֲזַי הַתַּנָּא נוֹשֵׁק אוֹתוֹ, וְהוּא נוֹשֵׁק הַתַּנָּא, וְגוֹרֵם תַּעֲנוּג גָּדוֹל לְהַתַּנָּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ: שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר וְכוּ'.
ישמח משה
ותאמר רחל נפתולי אלהים נפתלתי עם אחותי וגו' (בראשית ל ח). דהנה נ"ל לפרש ענין אהבת יעקב לרחל, כי לכאורה היא מילתא דתמוה, ואם אברהם אפילו בדידיה לא אסתכל (ב"ב ט"ז ע"א), כמו שפירש רש"י בפסוק (בראשית יב יא) הנה נא ידעתי (ד"ה הנה), איך הסתכל יעקב בחיר שבאבות בפנויה, ואיך התבונן על בתולה ומה גם שהיה רווק, ובאמת קדוש היה יעקב עד שמעולם לא יצא ממנו שום טיפה לבטלה (יבמות ע"ו ע"א), איך יעשה דבר זה. ואל תתמה על הפסוק (בראשית כט יא) וישק יעקב לרחל, כי יש בו רזי דרזין, אבל בהא קשיא. והנ"ל כפשוטו, כי האמהות היו צדקניות ובעלי רוח הקודש, כמו שדרשו רז"ל (ברכות ז' ע"ב) בענין ראובן שאמרה ראו מה בין בני וכו', שהוא על שם העתיד. והנה רחל היתה עקרת הבית, כי ראה יעקב ברוח הקודש כי היא זיווגו מהיצירה, ועל כן נאמר בפרשת ויגש (בראשית מו יט) בני רחל אשת יעקב, עיין שם רש"י (ד"ה בני), ואינך זכה מן ההפקר. ויתכן להיות דבר זה, כמבואר במגיד משרים פרשת וישב שאמר להבית יוסף כי הוא זכה מן ההפקר באשתו עיין שם, ומסתבר הוא כי בודאי אין מזווגין רק אחת. והנה רחל ולאה גם כן ידעו מזה ברוח הקודש, על כן בכתה לאה שלא תעלה בגורלו של עשו כמו שפירש רש"י (בראשית כט יז, ד"ה רכות), ורחל שמחה, על כן היתה יפת תואר. וזה לדעתי פירוש הפסוק ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר וגו'. ר"ל שלזה היו עיניה רכות, משום שרחל היתה יפת תואר וגו', דהיתה זיווגו של יעקב, וממילא דהיתה תמיד בשמחה, לזה בכתה לאה דסברה שלא תעלה בגורלו כנ"ל, ומשום זה ויאהב יעקב את רחל, הואיל והיא היתה בת זוגו, אבל ח"ו שיסתכל בה ומכל שכן שיחמוד יפיה דשקר החן וגו' (משלי לא ל). ואת לאה לא אהב, כי איננה שלו ולא עלה על דעתו ליגע במה שאינו שלו כנ"ל, וכן אחר כך גם כשנשא שתיהן, מכל מקום רחל היתה חביבה עליו ביותר ועקרת הבית, הואיל והיא היתה זיווגו מששת ימי בראשית כנ"ל. והנה להבין למה קרה לצדיק הזה כך שיבא אל לאה בטעות, הלא טוב טוב היה שיתן השי"ת בלבו שישאנה גם כן, וכן יתן בלב לבן. והנ"ל בזה דשומה מאת ה' היה, דהנה נראה לפרש בפרשת תולדות (בראשית כה כב) בפסוק ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי, דהנה מצאנו (בפרק חלק סנהדרין דף צ"ט ע"ב) דנענש יעקב על שלא קיבל את תמנע כשרצתה להתגייר, על כן צץ ממנה נצר זדון זרע עמלק. ויש להבין דבאמת מ"ט לא קבלה. ועוד קשה אם עונש היה ליעקב, למה יהיה זה לתמנע, וכי בשביל שרצתה להתגייר, יבא ממנה המקולל אבי אבות הטומאה אשר ימחה שמו במהרה בימינו. והנ"ל על פי המבואר בגמרא יבמות פרק כיצד (דף כ"ח ע"ב) ובתוספת פרק ב"ש שם, ובמרדכי פרק החולץ, ובהגהות מרדכי שם, וברמב"ם פרק י"ג מהלכות איסורי ביאה (הלכה י"ד ט"ו ט"ז) עיין שם, ובש"ע יו"ד (סימן רס"ח סעיף י"ב), אם אשה היא, בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל. ואם כן תמנע ודאי היה כונתה רק לשם אישות ולכבוד שתנשא ליעקב או לזרעו, ולכך לא קבלה, ואף על פי כן נענש, דהיה לו לבטוח על חכמתו וצדקתו שיחזירה אחר כך לגמרי למוטב כמבואר כל זאת בפוסקים שם, אבל איהי כיון דלא היה בפועל שום מעשה, והמחשבה היה רק להנאתה ולא לשם שמים כלל, מהיכי תיתי יהיה לה שכר, רק דהעונש של יעקב יתכן שבא על ידה מדה כנגד מדה, והבן כנ"ל ברור.