Chasidut על בראשית 29:20

הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב. כְּרוּז. עֵשָׂו וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ. הַיְנוּ שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיר הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב עַל הַקּוֹל דְּסִטְרָא־אָחֳרָא שֶׁהוּא בְּחִינַת עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ, שֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר לְהַעֲלִים, חַס וְשָׁלוֹם, הַקּוֹל שֶׁל יַעֲקֹב, וּצְרִיכִין לְהַתְגַּבֵּר לְהַכְנִיעַ הַקּוֹל שֶׁל עֵשָׂו, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁמֹעַ הַקּוֹל שֶׁל יַעֲקֹב. וְזֶה זוֹכִין עַל־יְדֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא בִּטּוּל הַזְּמַנִּים כַּנַּ"ל.

וְזֶהוּ שֶׁמְּבָאֵר בִּלְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם זְמַן נִתְאַחֵד. אַבְרָהָם אוֹהֲבִי. בְּעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ. וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ וְכוּ'. הַיְנוּ שֶׁמְּבָאֵר, שֶׁאַבְרָהָם הוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מִן הַזְּמַן, כִּי מִדָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הִיא אַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ״א:ח׳): אַבְרָהָם אֹהֲבִי, וְאַהֲבָה הוּא בְּחִינַת הִתְאַחֲדוּת הַזְּמַן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כ״ט:כ׳): בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ. וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, שֶׁעַל זֶה מְרַמֵּז תֵּבַת בֵּן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ז׳:ג׳): וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ. כִּי תְּשׁוּבָה הִיא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ט״ו:י״ט): אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד, וּלְפָנָיו יִתְבָּרַךְ הוּא בְּוַדַּאי לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, כַּיָּדוּעַ.

אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כט טו). כבר דקדקנו דהוה זו ואין צריך לומר זו, כיון שמכנהו שהוא כאחד מעצמותיו ומכל שכן כבשרו. וחוץ לזה מה בצע בהודיע לנו מאמרי לבן, אם לא נדע מזה איזה תועלת. ונ"ל על פי מה דנודע מכתבי מרן האר"י ז"ל בענין אדם הראשון, באמרו זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה (בראשית ב כג), דרש שם בענין חוה ראשונה (זוהר ח"א י"ט ע"ב) , שהיתה מבחינת לאה דינים קשים נקראת עצם, וחוה שניה דינים רפים בחינת בשר. והנה אז אותה הבחינה שהיא נגד לאה דינים קשים, לא היה יכול להתברר, על כן נדחית החוה ראשונה, ואמר האדם זאת הפעם, רצ"ל בעת שהיא עדיין בזמנו, הנה יש עצם מעצמי בחינת לאה חוה ראשונה, ובשר מבשרי בחינת רחל חוה שניה, לזאת יקרא אשה, כי הראשונה בחינת עצם לא יכלה להתברר. והנה זה הוא דוקא זאת הפעם, מה שאין כן בפעם אחר יעקב תיקונו דאדם, גם לאה נתבררה ותהי לו לאשה. והנה דורות הראשונים לא נעלמה הידיעה מהם בנסתרות אפילו הרשעים הקליפות הטמאים (עיין זוהר ח"א נ"ו ע"א), פוק חזי בכתבי מרן האר"י ז"ל בענין, ובפרט שריהם למעלה בכל דור ודור יודעין הענין ומפעילין את אומותיהם לעשות כמחשבתם. והנה הניצוצות הק' אשר היו בבית לבן בחינת הניצוץ של לאה ושל רחל, הנה קודם ביאת יעקב הנה הן המה "עצם "ובשר, כמאמרם ליעקב העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו (בראשית ל יד), (נ"ל חלק סוד לאה חלק מהארה עליונה, ונחלה בסוד רחל פרצוף מסוד נקודות הראשונים ור"ל בהיפוך). וז"ש לבן אך עצמי ובשרי אתה, אתה באת לגרוע ממני וליקח ממני בחינת עצם לאה ובחינת בשר רחל. וכשזכינו לזה הנה תתבונן "עצם "בשר בגימטריא שב"ת, ב' שבתות אלמלא שמרו ישראל מיד נגאלין (שבת קי"ח ע"ב), עלמא דאתכסיא ועלמא דאיתגליא, סוד ב' ימים דראש השנה דינא קשיא ודיני רפיא, "קשיא רפיא בגימטריא שב"ת, ב' ימים דראש השנה א' העליות בסוד העולמות, וא' בסוד הנשמות. והנה "נשמה "עולם, בגימטריא ישראל. וזה שכתב "אך "עצמי "ובשרי, עצם ובשר כנ"ל לאה ורחל, וישב עמו חודש ימים, אותו החודש שיש בו ב' הימים עצם ובשר. וזה שתבין מ"ש (בראשית כט כ) ויהיו בעיניו כימים אחדים, שאמרו רז"ל (ב"ר פס"ז י') הן הן ימים אחדים שאמרה לו אמו. ופירש בו הרב בעל מבשר צדק שאמרה לו ימים אחדים, היינו שנה (כענין ימים תהיה גאולתו (ויקרא כה כט)) של אחדים, היינו שנה של שבתות נקרא שבת נקרא יחיד, לכל נתת בן זוג (ב"ר פי"א ח'). והנה ימים שבתות מצטרך לזה ז' שנים, ולמה היה מצטרך שנה של שבתות, היינו ענין יום לשנה שפגם אדם הראשון בראש השנה, והוא היה סובר שאינו צריך לתקן רק בחינת רחל, ובאמת גם לאה היה צריך לתקן, על כן עבד י"ד שנה: