ליקוטי מוהר"ן
וּכְשֶׁמְּקַבְּלִין עֵצוֹת מֵרְשָׁעִים, הוּא בְּחִינַת נִשּׂוּאִין בַּקְּלִפָּה. הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי (בראשית ג׳:י״ג) – לְשׁוֹן נִשּׂוּאִין; עֲצוֹת הַנָּחָשׁ שֶׁקִּבְּלָה הוּא בְּחִינַת נִשּׂוּאִין, וְעַל־יְדֵי נִשּׂוּאִין הֵטִיל בָּהּ זֻהֲמָא. וּבְמַעֲמַד הַר־סִינַי פָּסְקָה זֻהֲמָתָן (שבת קמו. עיין רש"י שם), כִּי שָׁם קִבְּלוּ תַּרְיַ"ג עֵטִין דִּקְדֻשָּׁה (זוהר יתרו פב:), וְהָיְתָה לָהֶם נִשּׂוּאִין בִּקְדֻשָּׁה.
אגרא דכלה
אשייני בחוכמתיה ואטעייני ברשעותיה. כוונתו מדוקדק בלשון השיאני (בראשית ג יג), כוונתי לשתי לשונות מלשון משא שהעמיד עליה משא רשעותו והוא גם כן לשון פתוי, כמו אל ישיא אתכם חזקיה (דברי הימים ב' לב טו), כמו שפירש רש"י:
אגרא דכלה
מה זאת עשית (בראשית ג יג). הנה למ"ה עשי"ת היה לו לומר, אבל מ"ה לא יצדק. ויתכן שהן גרמת למ"ה ולזא"ת הדודים העליונים מה שגרמת, ועשי"ת הוא תיקון לשון כבוד כלפי מעלה. ואפשר עוד לפרשו מלשון עשיה ועיכוב, והבן. ואפשר עוד למה גרמת שיהיו צריכים לברר ניצוצים מעולם עשיה, והבן: