Chasidut על בראשית 3:12

אשר נתת עמדי (בראשית ג יב). כפר בטובה. דאם לא כן לא הוה ליה למימר רק האשה נתנה לי:

וְזֶה בְּחִינַת שְׁחִיטָה, שֶׁהוּא לְהַעֲלוֹת נֶפֶשׁ הַחַי לִמְדַבֵּר, שֶׁהוּא גֶּדֶר הָאָדָם, לְהַעֲלוֹת נְפָשׁוֹת הַמְגֻלְגָּלוֹת שֶׁנָּפְלוּ בַּעֲווֹנוֹתֵיהֶם מִבְּחִינַת אָדָם לְתוֹךְ חַיּוֹת וּבְהֵמוֹת וְעוֹפוֹת, כִּי עִקַּר נְפִילָתָם הוּא עַל-יְדֵי פְּגַם אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִפְגָּם הַדַּעַת, כִּי הָעֲשָׁנִים סְרוּחִים מְבַלְבְּלִין הַדַּעַת וְכוּ'. וּכְשֶׁנִּפְגַּם הַדַּעַת נוֹפֵל מֵאָדָם לִבְהֵמָה, שֶׁהוּא הֶעְדֵּר הַדַּעַת, בִּלְבּוּל הָעֵצָה, בִּבְחִינַת וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ. אָדָם בִּיקָר וְכוּ', 'יְקָר' זֶה בְּחִינַת תְּפִלִּין, כְּמוֹ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, הַיְנוּ תְּפִלִּין מֹחִין, בְּחִינַת מֹחִין זַכִּים, בְּחִינַת תְּפִלִּין צְרִיכִין גּוּף נָקִי. וּמִי שֶׁפּוֹגֵם בָּזֶה, בִּבְחִינַת וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין, נִמְשָׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, כִּי אָז נוֹפֵל לִבְחִינַת בְּהֵמָה כַּנַּ"ל. גַּם תִּקּוּן הַשְּׁחִיטָה הוּא לְתַקֵּן חֵטְא אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּגַם בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים (כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר), שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה נִגְזַר עָלָיו (בְּרֵאשִׁית ג, יב) בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה בְּזֵעַת אַפֶּיךָ וְכוּ', שֶׁהוּא פְּגַם הַמַּאֲכָלִים הַיְנוּ כַַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן הַתִּקּוּן עַל-יְדֵי שְׁחִיטָה, כִּי הַסַּכִּין וְהַחֶרֶב שֶׁל שְׁחִיטָה זֶה בְּחִינַת מַחֲלֹקֶת שֶׁנִּקְרָא חֶרֶב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר, "חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, מַחֲלֹקֶת, הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁהַנֶּפֶשׁ פָּגְמָה בֶּאֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַמַּחֲלֹקֶת, וּכְשֶׁלֹּא זָכְתָה לִתְשׁוּבָה בְּחַיֶּיהָ, אֲזַי עָנְשָׁהּ שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה בְּנֶפֶשׁ הַחַי וּצְרִיכָה לִסְבֹּל צַעַר הַשְּׁחִיטָה עַל-יְדֵי הַחֶרֶב שֶׁל שְׁחִיטָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת מַחֲלֹקֶת כַּנַּ"ל. וְעַל-כֵּן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַסַּכִּין בִּשְׁלֵמוּת בְּלִי פְּגָם כְּלָל, כִּי ה' יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה בְּתִקּוּן הַנֶּפֶשׁ. עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהַשְׁלִים הַסַּכִּין בְּלִי פְּגָם. וְהַשְּׁלֵמוּת הוּא עַל-יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁשָּׁם עִקַּר הַשְּׁלֵמוּת בִּבְחִינַת תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. וְזֶה בְּחִינַת חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ, בְּחִינַת אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ וְכוּ'. וְעִקַּר הַשְּׁלֵמוּת הוּא בְּחֻדּוֹ שֶׁל סַכִּין, שֶׁהוּא חוֹתֵךְ הַבָּשָֹר זֶה בְּחִינַת גְּמַר הָעֵצָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חִתּוּךְ הַהֲלָכָה, בְּחִינַת פְּסַק הֲלָכָה, כְּמוֹ שֶׁרָגִיל זֶה הַלָּשׁוֹן בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שִׁיר הַשִּׁירִים ג, ח), שֶׁחוֹתְכִין הֲלָכוֹת:

או יאמר, קח לך מכל מאכל, כי לשון מאכל היינו שהוא מאכיל את אחרים ובו יבואר המדרש (בראשית רבה יט) האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל (בראשית ג, יב) אכלתי לא נאמר כו' אכלתי ואוכל עד כאן לשון המדרש. הכלל כי באכילה שאדם מישראל אוכל מתקן הפגם של אדם הראשון שפגם באכילה דהיינו על ידי מצות שישראל עושים באכילה הן בברכה על האכילה הן בשאר מצוה שישראל עושים בהמאכל קודם האכילה בבשר שחיטה ומליחה ובכל מאכל יש מצות מתקן הפגם של אדם הראשון. ובזה מבואר ואוכל אכלתי לא נאמר אלא אכלתי ואוכל עוד, כלומר בזה שאוכל עוד על ידי מצות יתוקן מה שפגמתי נמצא על ידי שפגם אדם הראשון באכילה צריך האדם לאכול ולתקן נמצא האכילה של אדם הראשון נקרא מאכיל כלומר מאכיל לאחרים בשביל האכילה זה צריך האדם לאכול. וזהו הרמז קח לך מכל מאכל, רצה לומר כי על ידי שהכניס נח בתיבה מכל החי הותר לאכול מכל חי כנ"ל. וזהו הרמז ואכלתם אכול (יואל ב, כו) ואכלתם, כלומר מה שאתם אוכלים אכול על ידי האכילה שאכל אדם הראשון אתה אוכל לתקן הפגם של אדם הראשון על ידי האכילה על ידי המצוה אשר באכילה של ישראל: