Chasidut על בראשית 30:14

בפסוק וילך ראובן כו' (בראשית לה, כב) ותאמר אלי תבוא כי שכור שכרתיך בדודאי בני כו' וישמע אלהים כו' ותאמר נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר. ויש כאן דקדוק למה קראה שמו יששכר על השכר שנתנה שפחתה לאישה הלא השכר הוא בעבור דודאי בנה כנאמר לעיל כי שכור שכרתיך בדודאי בני. ועיין ברש"י וישמע אלהים אל לאה, שהיתה מתאוה להרבות שבטים, כי הנה עיקר כוונת אמנו לאה הצדיקת כדי להרבות שבטים ולא בשביל התאוה שלה חס ושלום תאות הגשמיות ולכך שכרה את יעקב בדודאי בנה. והנה מי יברר אם היה מכוונת אמנו בשביל זה בכדי להרבות שבטים ולא בשביל התענוג שלה. והתשובה הוא, כי אשה המתאוה לבעל מחמת תאות גופניות כשהבעל נושא עוד אשה היא מצירה על זה ולזה נקראה בגמרא אשה צרה לחברתה, כי אשה המתאות לבעל מחמת תאוה שלה אינה רוצה שישא הבעל עוד אשה. והנה אמנו לאה הצדיקת שכרה את יעקב שישכב עמה בלילה הוא בודאי רצונה היה להרבות שבטים לא מחמת איזה תאוה חס ושלום ומי יבחין אם זה היתה כוונתה. על זה מפרש הפסוק ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי, ומזה יבורר שכוונת אמנו הצדיקת היה במה ששכרה את יעקב בדודאי בנה לא חס ושלום מחמת תאותה תאות הגוף שלה רק בכדי להרבות שבטים, כי אם חס ושלום היתה רצונה מחמת תאות עולם הזה שלה לא היתה נותנת שפחתה לאישה להיות עוד לאשה לפחות מתאותה ונמצא בזה שנתנה שפחתה לאשה מבורר כוונתה ששכרה ליעקב בדודאי בנה בכדי להרבות שבטים:

בפסוק (בראשית ל יד) וילך ראובן ביומי סיון קציר שעורים. הוא פסח שמביאין עומר מן השעורים, וקציר חטים הוא סיון חג שבועות שתי הלחם מן החיטים. ומשמיענו התורה דהזמן גרם זמן נתינת התורה, על כן נולד על ידי זה יששכר עמוד התורה:

אך עצמי ובשרי אתה (בראשית כט טו). כבר דקדקנו דהוה זו ואין צריך לומר זו, כיון שמכנהו שהוא כאחד מעצמותיו ומכל שכן כבשרו. וחוץ לזה מה בצע בהודיע לנו מאמרי לבן, אם לא נדע מזה איזה תועלת. ונ"ל על פי מה דנודע מכתבי מרן האר"י ז"ל בענין אדם הראשון, באמרו זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה (בראשית ב כג), דרש שם בענין חוה ראשונה (זוהר ח"א י"ט ע"ב) , שהיתה מבחינת לאה דינים קשים נקראת עצם, וחוה שניה דינים רפים בחינת בשר. והנה אז אותה הבחינה שהיא נגד לאה דינים קשים, לא היה יכול להתברר, על כן נדחית החוה ראשונה, ואמר האדם זאת הפעם, רצ"ל בעת שהיא עדיין בזמנו, הנה יש עצם מעצמי בחינת לאה חוה ראשונה, ובשר מבשרי בחינת רחל חוה שניה, לזאת יקרא אשה, כי הראשונה בחינת עצם לא יכלה להתברר. והנה זה הוא דוקא זאת הפעם, מה שאין כן בפעם אחר יעקב תיקונו דאדם, גם לאה נתבררה ותהי לו לאשה. והנה דורות הראשונים לא נעלמה הידיעה מהם בנסתרות אפילו הרשעים הקליפות הטמאים (עיין זוהר ח"א נ"ו ע"א), פוק חזי בכתבי מרן האר"י ז"ל בענין, ובפרט שריהם למעלה בכל דור ודור יודעין הענין ומפעילין את אומותיהם לעשות כמחשבתם. והנה הניצוצות הק' אשר היו בבית לבן בחינת הניצוץ של לאה ושל רחל, הנה קודם ביאת יעקב הנה הן המה "עצם "ובשר, כמאמרם ליעקב העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו (בראשית ל יד), (נ"ל חלק סוד לאה חלק מהארה עליונה, ונחלה בסוד רחל פרצוף מסוד נקודות הראשונים ור"ל בהיפוך). וז"ש לבן אך עצמי ובשרי אתה, אתה באת לגרוע ממני וליקח ממני בחינת עצם לאה ובחינת בשר רחל. וכשזכינו לזה הנה תתבונן "עצם "בשר בגימטריא שב"ת, ב' שבתות אלמלא שמרו ישראל מיד נגאלין (שבת קי"ח ע"ב), עלמא דאתכסיא ועלמא דאיתגליא, סוד ב' ימים דראש השנה דינא קשיא ודיני רפיא, "קשיא רפיא בגימטריא שב"ת, ב' ימים דראש השנה א' העליות בסוד העולמות, וא' בסוד הנשמות. והנה "נשמה "עולם, בגימטריא ישראל. וזה שכתב "אך "עצמי "ובשרי, עצם ובשר כנ"ל לאה ורחל, וישב עמו חודש ימים, אותו החודש שיש בו ב' הימים עצם ובשר. וזה שתבין מ"ש (בראשית כט כ) ויהיו בעיניו כימים אחדים, שאמרו רז"ל (ב"ר פס"ז י') הן הן ימים אחדים שאמרה לו אמו. ופירש בו הרב בעל מבשר צדק שאמרה לו ימים אחדים, היינו שנה (כענין ימים תהיה גאולתו (ויקרא כה כט)) של אחדים, היינו שנה של שבתות נקרא שבת נקרא יחיד, לכל נתת בן זוג (ב"ר פי"א ח'). והנה ימים שבתות מצטרך לזה ז' שנים, ולמה היה מצטרך שנה של שבתות, היינו ענין יום לשנה שפגם אדם הראשון בראש השנה, והוא היה סובר שאינו צריך לתקן רק בחינת רחל, ובאמת גם לאה היה צריך לתקן, על כן עבד י"ד שנה: