Chasidut על בראשית 30:16

ותצא דינה וגו' לראות בבנות הארץ וגו'. לשון בבנות הארץ צריך הבנה והיה לו לומר לראות את בנות הארץ, והנראה כי הנה חז"ל אמרו (תנחומא פרשה זו) תלה הכתוב בלאה לומר כאמה כן בתה מה לאה יוצאנית דכתיב (בראשית ל', ט"ז) ותצא לאה לקראתו אף זו יוצאנית וכו', ולכאורה יפלא הלא נודע אומרם ז"ל (פסחים ג'.) שאפילו בגנות בהמה טמאה לא דיבר הכתוב על מה זה יכתוב הכתוב בכוון בת לאה להראות גנות הצדקת ומכל שכן אשר נודע שלאה נתכוונה באמת לשם שמים שהיתה מתאות ומחזרת להעמיד שבטי יה וכמאמרם ז"ל (בראשית רבה ע"ב, ה').

במדרש (ב"ר פצ"ז ו') ואני נתתי לך (בראשית מח כב). בן (במדרש בי"ן אבל הוא טעות סופר כמ"ש במתנות כהונה) שהשכים ולא עשית כמעשיהן, לפיכך תהא השכם בחלקך, והוא פלאי. ונ"ל בפירושו דהנה כתיב (בראשית לד א) ותצא דינה בת לאה וכו' לראות בבנות הארץ. דהנך תיבות לראות בבנות הארץ מיותרים, (ודרשו בו דרשות [ב"ר פ"פ א']). ויש לפרש דהיציאה היתה בעת שהתחילה הראיה, דהיינו בבקר השכם כאשר יכיר איש את רעהו, ומשמיענו שכבר יצאו אז בנות הארץ, כי זונות היו והשכימו לזנות. וז"ש הכתוב משום הכי יצתה דינה, דהיה לה ענין חידוש שיצאו הבנות בבקר השכם, כי הנה היא היתה בת לאה אשר לא היה מנהגה לצאת בבקר השכם, רק ויבא יעקב מן השדה בער"ב, אז ותצא לאה וכו' (בראשית ל טז), והיה הענין הזה לה לחידוש, וירא אותה שכם בן חמור ויקח אותה וכו' (בראשית לד ב), הנה גם בזה היה די לשיאמר ויקח אותה שכם וכו', "וירא "אותה למה לי. אך הוא אשר דברנו דמשמיענו שהיה זה בהתחלת הראיה, שצריך לדקדק ולנחוץ בראיה קודם שיכיר, ומשמיענו שהרשע השכים אז בכוונה לזנות עם בנות הארץ, והנה מדייק בשם האיש ושם עירו שכ"ם מלשון השכמה. והנה ביוסף נאמר (בראשית לט יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות וכו', מהו "כהיום "הזה. להורות בהתחלות היום כאשר יכיר איש את רעהו אשר יאמר עליו כי הוא זה, ואז היה המעשה דתתפשהו בבגדו (בראשית לט יב). והנה הוקשה לבעל המדרש מהו הוא ההבטחה שהבטיח לו שיהיה שכם בחלקו, וכי שכם בלבד נפל לחלקו, הלא חלקו פי שנים בחלק הארץ. לזה אמר דהכי קאמר להיות שלא עשית כמעשה שכ"ם שהשכימו לדבר עבירה, ואתה השכמת ולא עשית כמעשיהן, לפיכך תהא השכ"ם בחלקך, רצ"ל יהיה בחלקך ההשכמה היינו משכן שילה, שהוא בהשכמה מקום הראשון של השראת השכינה. והנה ודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו שנתן לו שכם, רק הכוונה במדרש שבמתנת שכם רמז לו שההשכמה תהיה בחלקך, הבן:

ויש לרמוז עוד מה שאמרו רז"ל (עיין עירובין ק' ע"ב) שאשה המקשטת עצמה ומשדלת את בעלה בדברים לפתותו לדבר מצוה, יהיו לה בנים זכרים עוסקים בתורה. וזה ירמוז אשה כי תזריע, כשיהיה פעולת ההזרעה על ידי השתדלות האשה, אזי וילדה זכר כמו שמצינו בלאה אמנו (בראשית ל טז), וכמו שמצינו בנשים הצדקניות במצרים שיצאו מהן צבאות רבות כמו שאמרו רז"ל: