תלמוד ירושלמי סוטה
אִשָּׁה פְרוּשָׁה. זוֹ שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת וּמַלְעֶבֶת בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וַתֹּאמֶר אֵלַי תָבוֹא. וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בְּלַּיְלָה הוּא. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כִּבְיָכוֹל הָיָה בַמַּחֲשָׁבָה. הוּא לְבַדּוֹ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא עָלַת עַל דַּעְתָּהּ אֶלָּא בִשְׁבִיל לְהַעֲמִיד שְׁבָטִים.
נדה
והיינו דאמר רבי יוחנן מאי דכתיב (בראשית ל, טז) וישכב עמה בלילה הוא מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה שנאמר (בראשית מט, יד) יששכר חמור גרם חמור גרם לו ליששכר