Chasidut על בראשית 30:43

ויפרץ האיש וכו' ויהי לו צאן רבות וכו' (בראשית ל מג). הנה לא הזכיר הכתוב בקר, וראינו ששלח לעשו ויהי לי שור וכו' (בראשית לב ו), וגם כן ויחץ את "הבקר (בראשית לב ז), וגם שלח מנחה לעשו פרות ארבעים ופרים עשרה (בראשית לב טז). ואם נאמר דקנה אחר כך בקר, צריך לדעת למה לא קנה מקודם. והנראה דהנה אמרו בגמרא (יבמות ט"ז ע"א) בהך עובדא שאמר בן הרכינס לרבי עקיבא אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף העולם וכו', ועדיין לא הגעת לרועי בקר, השיב רבי עקיבא אפילו לרועי צאן. נשמע מזה דיותר יש בקיאות ואומנות ברעיית בקר מרעיית צאן, דלרעיית צאן לא צריך נטירותא, רק לבל ירעו בשדות אחרים, מה שאין כן בקר צריכין נטירותא לבל ינגחו אדם ובהמה, וסתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי (כתובות מ"א ע"א). והנה לרעיית צאן אם יוליכם למרעה אחר המדבר שם אינם מצויים שדות, יצא מחשש ההיזק. מה שאין כן בקר, גם במקום הפקר צריכים שמירה לבל ינגחו שור רעהו המצוי גם כן במדבר מקום מרעה. והנה יעקב לא רצה לרעות בקרי לבן, כי חשש פן יעשו איזה היזק, ולבן לא ירצה לשלם. והנה היה יכול להשתמט ולומר שאינו בקי בטוב המרעה השייך לבקרים, שאינו יודע המרעה הטוב להם וכיוצא, כי זה הוא אומנות יותר מרעיית צאן כדנשמע מדברי הש"ס. ומשום הכי שמר את עצמו יעקב שלא יקח גם לעצמו בקר, כי אז יחרץ לבן את לשונו הנך בקי ברעיית בקר, על כן שמר את עצמו ולא קנה בקר עד שנפטר מלבן, אז קנה כי אם יעשו איזה היזק ישלם. ומלמדינו התורה ענין שמירת יעקב את עצמו לבל יהיה היזק לשום אדם בסיבתו, והבן: