קדושת לוי
וזהו הסוד רמזו בתורה כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם (שמות ל, יב) כי בבחינה שלהם שייך מספר וצריך שיהיה האי"ן מאיר בתוכה כדי שיחיה אותם. וזהו הרמז ולא יהיה בהם נגף כו', כי כשמסתכל רק ביש שלו יכול להפרד חס ושלום והפירוד הוא בבחינת מיתה שלא יוכל לינק חיות חדש ממילא בא כליון חס ושלום. וזו שאמר הכתוב (שם) ונתנו איש כופר נפשו לה', שיהיה הרצון מאיר בהם. וזה שאמר הכתוב זה יתנו (שם) וקשה מהיכן שייך שם מספר שקלים, הא אין שם מספר כלל. וזהו שאמר כל העובר על הפקודים (שם) רצה לומר בחינות כל הוא האין סוף שהוא כולל כל העולמות וכל המדריגות הוא העובר על הפקודים, צריך להיות לו הילוך והעברה שיהיה תוך העולמות כמו שכתוב ויעבור אברם בארץ וצריך להיות בחינה זו הולך ומאיר בהם. וזהו שאמר הכתוב מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל (שם) ונקרא בכתבים אורחא דפלגותא עשרים גרה השקל, היינו בחינות כ"ף רומז לכתר עליון האין סוף ברוך הוא משם להשקל התחברות בשורשו כנ"ל. וזה שאמר הכתוב (שם)לכפר על נפשותיכם, כי האי"ן מקנה כל הנפשות וכל העולמות. ועיין ברש"י על פסוק (בראשית לב, כא) אכפרה פניו במנחה, על זה נקרא המזרקים של קודש כפורי זהב מבחינות גוונין שלהם על ידי שמאיר בהם בלבנונית שלו. ואפשר שזה היה מחשבת המן הרשע ימח שמו לפרוד היש מאין שלא יהיה בבחינות והחיות רצוא ושוב. וזהו בחינת שקלי המן הרשע שאמר לשקול על ידי עושה המלאכה שיהיה רק בבחינת עשיה למטה, רצה לומר שלא יסתכל על שורשם ולכך היה הדבר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם לכך הקדים שקלינו לשקלים של הרשע שהתחבר בחינת שקלי ישראל בבחינות האי"ן. וזהו שאמר הקדים, רצה לומר שהתחבר בחינת שקל של ישראל בקדימות שהוא למעלה בהרצון. וזה שאמר אותו רשע עשרת אלפים, נגד י' אלפין שהוא חכמה כח מה. וזהו הקדים ראש וסוף הוא מה ונקרא י' המקבל מהאל"ף שהוא הרצון כסף לשון כסופה וחמדה נגד הכוסף והחמדה שבא על ידי שהאי"ן שופע עליו ומאיר ומחיה אותו ודו"ק:
ישמח משה
ועל פי זה יש לפרש בתהלים ה' יודע מחשבות אדם כי המה הבל (תהלים צד יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. וידוע מה שדרשו רז"ל (ברכות ה' ע"א) קל וחומר משן ועין וכו', דהיינו דבר זה שאשרי הגבר וגו', מתורתך אנו למדין אותו, עיין שם. ויש לדקדק טובא. א', מאי ענין זה לענין של מעלה דהשי"ת יודע מחשבות. ועוד קשה למה לי קל וחומר, הלא בודאי ביסורין שהן כדאי לעונש על החטאים שלו, דאם לא כן כל האומר הקב"ה וותרן וכו' (ב"ק נ' ע"א), ואם כן פשיטא וקל וחומר למה, ומאי אשמעונין הגמרא בזה. והנ"ל בזה, דהנה מבואר בהלכות יום הכיפורים באו"ח (סימן תר"ו) בבאר היטב ס"ק ג' בשם המנהגים ושל"ה בשם רמ"א, שיש לומר בהווידוי כפרה לחטאים, סליחה לעונות, מחילה לפשעים, עיין שם. והנה יש לחקור הטעם, דאף דבאמת אשמעונין זה מקרא דכתיב (שמות לב ל) אולי אכפרה בעד חטאתכם, (במדבר ו יא) וכפר מאשר חטא על הנפש, (במדבר יד יט) סלח נא לעון העם הזה, וכן מחילה לפשעים מצינו גם כן בקרא, מכל מקום יש ליתן טעם. והנ"ל, דהנה כבר כתב רש"י בפרשת וישלח (בראשית לב כא) על הפסוק אולי אכפרה פניו במנחה (ד"ה אכפרה), דכל לשון כפרה שאצל עון וחטא, כולן לשון קנוח והעברה הן, עיין שם. והנה בשוגג אינו ראוי לעונש, דמאי הוי ליה למעבד, רק דמכל מקום צריך לקנח הפגימה שנעשה בטבע הסגולה בנפשו וסם המות הוא לנפש, והיינו וכפר מאשר חטא על הנפש (במדבר ו' י"א) והבן, ואם כן אינו צריך לא סליחה ולא מחילה, רק כפרה. והנה כבר כתבתי דבלשון הקודש יש הוראות מיוחדות לכל השמות הנרדפים, והנה יש מי שעובר ציוו המלך בזדון להנאתו, ויש שעובר רק למרות עיני כבודו. והנה ענין סליחה מי שעובר בזדון וצריך לסליחה, אבל לא מחילה דהוא ענין מחילה על כבודו, כי לא כיון למרות עיני כבודו, והנה עון הוא מזיד, ופשע הוא מרד והבן, והא דמצינו גם כן לשון כפרה בפשע וחטא, כמו פשענו אתה תכפרם (תהלים סה ד), היינו משום דכפרה שייך בכולן לפי מ"ש והבן. והנה לפי זה דאף יסורין שהן כדאי לעונש, מכל מקום לא מועיל רק לזה שכבר קבל עונשו ואין צריך לסליחה, רק מכל מקום הוי אמינא שאין רפואה בטבע שיתכפר והבן, רק דזה נלמד מהקל וחומר שיוצא לחירות, והיינו דאשמעונין הש"ס ודוקא בעון, מה שאין כן פשע שהוא למרות עיני כבודו, אין לך חילול השם גדול מזה, וכבר נתבאר ביומא (פ"ו ע"א) דאינו מתמרק כי אם על ידי המיתה. ונקדים עוד דמהרד"ך הקשה אהא דמודעא רבה לאורייתא, הא קיימא לן (נדרים כ"ז ע"ב) בנודרין להורגין ולמוכסין, צריך שיבטל בלבו, וכיון שישראל לא הרהרו שום תנאי בלבם אף שהיו אנוסים, שבועתם קיימת. ותירץ דשאני התם דהאנס אינו יודע מחשבותיו, אבל בקבלת התורה שהקב"ה יודע מחשבות, פשיטא דלא היו יכולים לבטל בלב, דכך גלוי לפניו המחשבות כמו אמירה בפה, ואם כן אנוסים היו לקבל השבועה הן בפה והן בלב (והובא בפרשת דרכים שם). ועל פי זה יתבאר התכת הכתוב ה' יודע מחשבות וגו', ואם כן מזה נצמח קושיא דלמה יענש על העדר קיום התורה הלא אנוסים היו בקבלתם, ואין לומר הלא לא הרהרו תנאי בלבם כקושית מהרד"ך, דהא כיון דהשי"ת יודע מחשבות, אם כן גם מזה היו אנוסים כתירוצו של מהרד"ך, (ועיין בפרשת דרכים שם מה שפירש על הפסוק (דברים לא יז) ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי), ואם כן למה יענש, לזה תירץ אשרי הגבר וגו', כמ"ש על הפסוק לך ה' החסד וגו', אך אימת שייך לומר כן אם הוא כפרה, מה שאין כן אם הוא רק עונש והבן, ואם כן מנ"ל, לזה אמר ומתורת תלמדנו, והבן.