ישמח משה
(ב) ועוד נ"ל, בהקדים לפרש הפסוק (בראשית לב ב-ג) ויפגעו בו מלאכי אלקים (בראשית לב ג) ויאמר יעקב כאשר ראם וגו'. דהנה יש שני מיני מלאכים, א' שנבראו מששת ימי בראשית. ב' הנבראים מתורה ומצות. והנה כתיב (תהלים צא יא) כי מלאכיו יצוה לך וגו', ואיתא במגיד כי המלאכים שנבראו בכח הצדיק, הם עמו תמיד. וז"ש ויפגעו בו מלאכי אלקים דייקא שבראן אלקים מששת ימי בראשית, ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלקים זה כנ"ל, כי הנבראים על ידו הם היו עמו תמיד, לכך ויקרא שם המקום ההוא מחנים, מחנה אלקים כנ"ל, ומחנה מלאכים שלו, וההוא דייקא, כי במקום אחר היה עמו רק מחנה שלו לבד, ועל כן קרא מחנים ולא מחנה על שם החידוש לבד, כי ממחנה שלו דהיה עמו תמיד, ידע והבן דהם מחנה אלקים, והבן. אך באמת למה נשתנה לשלוח לו מחנה אלקים, ומזה ידע והבין דרצון השי"ת לשלחן לאיזה שליחות, ומן מחנה שלו לא רצה לשלוח ולהשתמש בהן, כיון שהם מהמצות והתורה לא רצה ליהנות מדברי תורה. והיינו וישלח יעקב מלאכים לפניו, ר"ל אותן שהם מלאכים לפניו וקודם לו, כמו ותעבור המנחה על פניו (בראשית לב כב), וכמו לפניו לא היה כן ארבה כמוהו (שמות י יד), שהוא לפניו בזמן, וכמו שפירש הטו"ז (או"ח סי' תקפ"ה סק"ז) בלפני ה' (תהלים צח ו) כנ"ל. או יאמר אותן שהם מלאכים לפניו ולא ממחנה אלהים, דלא רצה להשתמש בתגא. או יאמר דלכך שלח מלאכים, כדי שיגמור הדבר מהר בלי עכוב הדרך, והם אינם צריכין להליכה כלל אלא התפשטות, והיינו לפניו אל עשו שלא הלכו מלפניו כלל, ולכך לא נזכר שום הליכה, רק (בראשית לב ז) וישיבו המלאכים באותו מעמד, וישיבו היינו תשובת המאמר ולא תשובת הליכה, כמו וישב משה את דברי העם (שמות יט ח), והיינו לאמר, ר"ל תשובת המאמר ולא תשובת הליכה. ועל פי זה מדויק שפיר הפסוק וישיבו המלאכים אל יעקב לאמר, דלא נאמר ויאמרו לאמר, ומה ענין וישיבו לו לאמר. ולפי מ"ש אתי שפיר. וזה אמרם באנו אל וגו' ולא הלכנו כנ"ל, ונכון הוא בס"ד, (אחר כך מצאתי מעין זה באלשיך עיין שם).
באר מים חיים
ועתה ראה והבין איך גדלה גבורת ה' לכבוש כעסו כל כך בשביל טובת ישראל ונקמת אומות העולם, כי ודאי בעת שאומות העולם מקרקרין בהיכלו ומשתעבדים בבניו בעבודת פרך יומם ולילה, וזה חומס וזה רומס כצאן לטבח יובלו, ודאי שהקב"ה כביכול נתמלא כעס וחימה עליהם להפרע מרשעים האלה שעושין כך לבניו. ואמנם כי לצד שהם שונאיו והקב"ה חפץ לפרוע מהם בבת אחת בעת מילוי הסאה, הנה הוא כביכול כובש כעסו בגבורה גדולה לראות בחציפתן ורשעתן שיעשו עם בני ישראל כרצונם להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה ולשתוק ולא יעשה להם דבר, אדרבה ישפיע להם עוד טובה על טובה, בכדי להנקם מאויביו בבת אחת לאבדם מן העולם לטוב בית ישראל שלא יתערבו עוד בנכרים לעת קץ, וינוחו מאויביהם ולא ילמדו עוד ממעשיהם ומשלם לשונאיו על פניו להאבידו וגו' (דברים ז', י') כי חז"ל אמרו (בראשית רבה ע"ו, ח') בפסוק (בראשית ל"ב, כ"ב) ותעבור המנחה על פניו וגו' אף הוא בעקא פירוש אף הוא היה בכעס שהיה צריך לכל זה וכו' עד כאן. דקדקו מאומרו על פניו לומר שעל אפו וחמתו היה. וכן כאן בזה שהקב"ה משלם לרשע ועושה לו טובות עתה בכדי להאבידו מן העולם, זה הטובה על פניו הוא, שאין נח לפניו יתברך זאת וגם הוא בכעס על הטובה שעושה לו כי רואה ברשעו, ואכן כי כן מדותיו ברוך הוא שלא יקפח שכר כל בריה ולשלם בעד מצוות קטנות שבו, על כן כובש כעסו בגבורה לשלם לו עתה ולאבדו אחר כך באבוד רשעים שיהיה רינה לפניו.