ישמח משה
(ד) עוד י"ל, כי באמת בזמן הגלות היא טובה גדולה שישראל הם שפלים נבזים ובזוים כעפר הנדרס, דאם לא כן ח"ו ויתערבו בגוים וגו' (תהלים קו לה), כמ"ש מהרש"א על נסעה ונלכה וגו' (בראשית לג יב) (חגיגה ה' ע"ב וע"ז ח' ע"ב). וזה לדעתי ביאור הפסוק (דניאל ז ז) ושארה, ר"ל משום זה יש שארית לישראל, משום שברגליה רפסה, שאם היו שרים כמוהם, מאז נשטפו ח"ו. וזה לדעתי ביאור הפסוק (בפרשת בלק, במדבר כג ט) הן עם לבדד ישכון ולא יתערבו, ובגוים ר"ל כשיהיה בין הגוים, לא יתחשב העם הזה ביניהם ויהיו שפלים ונבזים, ועל כן לא יתערבו כנ"ל. והיינו (בראשית כה כו) וידו אוחזת בקדושה, בעקב עשו שברגלים רפסה, על כן לא יתערבו בגוים כנ"ל. ועל פי זה יש לפרש מה שאנו אומרים בברכת המזון כי אם לידך המלאה הפתוחה וגו' שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד, דר"ל שתשפיע בידך המלאה וגו', רק באופן שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד, שלא תהיה השפעה זו סיבה לבושת שהיא לעולם ועד בעולם הנצחי, דלא איעול בכיסופא קמך, ור"ל שמה שידוע לך שעל ידי זה נחטא ונבוש, לא תתן לנו הטוב ההוא, אך תשפיע לנו הטוב באופן שנשבע לחם ונהיה טובים.
מאור עינים
והנה כשנכנע השר לפני יעקב בודאי נכנס עשו גם כן למטה כי אין האומה פועלת שום פעולה כי אם על ידי רצון השר שלהם למעלה והסכים שמיד יתחיל גלות על ידי רצון השר שלהם למעלה והסכים שמיד יתחיל גלות אדום ויהיה מה שיהיה אף שיבררו מיד מהן הניצוצות קדושות מכל מקום מחמת שהוכנע כבר הסכים גם כן לזה האופן. ועל כן אמר עשו (בראשית ל״ג, י״ב) נסעה ונלכה שתבוא אצלי בגלות מיד אף שהתחיל מיד לברר ניצוצות הקדושים ואלכה לנגדך להתנגד למולך עד מקום שידי מגעת והשיב לו יעקב אדוני יודע וגו׳ ודפקום יום אחד שתלחוץ אותם בגלות בפעם אחד לא יוכלו לסבול מכובד צרות הגלות ולא יוכלו ללקט הניצוצות קדושים מגודל כובד גלותם על כן יעבור נא אדוני לפני עבדו שלא אתחיל לברר ממך החיות מיד אך ואני אתנהלה לאטי שיהיה הגלות בהמשך הזמן באריכות אף שיתארך הזמן מכל מקום לא יהיה הדוחק גדול כל כך ויוכלו להשיג הדעת בגלותן ממה שיתחיל מיד ויהיה סיבה ליפול ממדריגתן על ידי כובד הגלות וזהו ומתו כל הצאן שהוא הנפילה ממדריגתן ח״ו כנודע עד אשר אבא אל אדוני שעירה שהוא ימות המשיח שאז יוגמר הבירורין ועלו מושיעים בהר ציון גו׳ והיתה לה׳ המלוכה (עובדיה א׳, כ״א) כי בזמן הגלות הוא בחינת ממלכה כי צריך הבורא ברוך הוא לצמצם את עצמם במלכיות העמים להחיותן עבור הקדושה המלובשת בהן כמאמר בכל צרתם לו צר כביכול וזהו לשון ממלכה אבל לעתיד לבוא לא יהיה צורך לזה ואז נגילה ונשמחה בישועתו דייקא והיתה לה׳ המלוכה ולא הממלכה המורה על צמצום כנ״ל וכל זה נזכה על ידי והיה ה׳ למלך על כל הארץ שנמלכנו על כל הארציות כנ״ל. ועל כן נאמר ויבא יעקב שלם ודרשו רז״ל שלם בגופו שלם בתורתו רצה לומר כי אצלו היה שלימות בכל דבר הן בדברים גופנים הן בדבר הממון הן בתורתו עם הכל עשה ככוונתו יתברך לקרב כבודו יתברך המלובש בדבר ההוא שעסק בו ואפילו בארציות ועל ידי זה ויעקב נסע סכותה כי נודע רמז הסוכה צא מדירת קבע ושב דרית עראי רמז שלא יעשה האדם עיקר מהעולם הזה אלא כדירת עראי רמז שלא יעשה האדם עיקר מהעולם הזה אלא כדירת עראי והעיקר יעשה בו לכוונת העולם הבא ולהמשיך אלהותו בכל דבר העולם הזה ויבן לו בית על ידי שכל ועבודה זו נזכה לבנין בית המקדש של מעלה שהוא נבנה מבירור הקדושה שעושים הצדיקים שעל כן נקראו תלמידי חכמים בונים שבונים חלקם מבית המקדש של מעלה שהיא ירושלים של מעלה שהוא מדת הצדק שהיא השכינה שכל עיקר עסקן לתקן השכינה כנודע: