אגרא דכלה
במדרש (ב"ר פצ"ז ו') ואני נתתי לך (בראשית מח כב). בן (במדרש בי"ן אבל הוא טעות סופר כמ"ש במתנות כהונה) שהשכים ולא עשית כמעשיהן, לפיכך תהא השכם בחלקך, והוא פלאי. ונ"ל בפירושו דהנה כתיב (בראשית לד א) ותצא דינה בת לאה וכו' לראות בבנות הארץ. דהנך תיבות לראות בבנות הארץ מיותרים, (ודרשו בו דרשות [ב"ר פ"פ א']). ויש לפרש דהיציאה היתה בעת שהתחילה הראיה, דהיינו בבקר השכם כאשר יכיר איש את רעהו, ומשמיענו שכבר יצאו אז בנות הארץ, כי זונות היו והשכימו לזנות. וז"ש הכתוב משום הכי יצתה דינה, דהיה לה ענין חידוש שיצאו הבנות בבקר השכם, כי הנה היא היתה בת לאה אשר לא היה מנהגה לצאת בבקר השכם, רק ויבא יעקב מן השדה בער"ב, אז ותצא לאה וכו' (בראשית ל טז), והיה הענין הזה לה לחידוש, וירא אותה שכם בן חמור ויקח אותה וכו' (בראשית לד ב), הנה גם בזה היה די לשיאמר ויקח אותה שכם וכו', "וירא "אותה למה לי. אך הוא אשר דברנו דמשמיענו שהיה זה בהתחלת הראיה, שצריך לדקדק ולנחוץ בראיה קודם שיכיר, ומשמיענו שהרשע השכים אז בכוונה לזנות עם בנות הארץ, והנה מדייק בשם האיש ושם עירו שכ"ם מלשון השכמה. והנה ביוסף נאמר (בראשית לט יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות וכו', מהו "כהיום "הזה. להורות בהתחלות היום כאשר יכיר איש את רעהו אשר יאמר עליו כי הוא זה, ואז היה המעשה דתתפשהו בבגדו (בראשית לט יב). והנה הוקשה לבעל המדרש מהו הוא ההבטחה שהבטיח לו שיהיה שכם בחלקו, וכי שכם בלבד נפל לחלקו, הלא חלקו פי שנים בחלק הארץ. לזה אמר דהכי קאמר להיות שלא עשית כמעשה שכ"ם שהשכימו לדבר עבירה, ואתה השכמת ולא עשית כמעשיהן, לפיכך תהא השכ"ם בחלקך, רצ"ל יהיה בחלקך ההשכמה היינו משכן שילה, שהוא בהשכמה מקום הראשון של השראת השכינה. והנה ודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו שנתן לו שכם, רק הכוונה במדרש שבמתנת שכם רמז לו שההשכמה תהיה בחלקך, הבן:
קדושת לוי
ותצא דינה בת לאה. רבותינו ז"ל אמרו (בראשית רבה פ) שנקראת על שם לאה שיצאנית היתה עיין ברש"י. ונראה פירוש על פי מאמר רבותינו ז"ל, שדינה נתהפכה במעיה של לאה לנקבה מחמת תפילת לאה עיין שם. וזה שאמר הכתוב בת לאה, רצה לומר לאה גרם שתהיה בת ולא זכר כפי העיבור על ידי תפילתה ומחמת שהיתה בת וירא אותה שכם כו' וקל להבין:
באר מים חיים
והנה רבקה יצאת וגו'. לכאורה היה לכתוב כאן ותצא רבקה אשר ילדה וגו' כמו בשארי מקומות, ואמנם מגיד הכתוב ביותר בשבח אליעזר כי הנה נודע אומרם ז"ל (יבמות ע"ו:) דרך האיש לקדם ואין דרך האשה לקדם מה טעמא (תהלים מ"ה, י"ד) כל כבודה בת מלך פנימה. וביותר רבקה ידוע בצדקתה וצניעותה מעולם ועל כן ודאי אין דרכה להיות יצאנית ובפרט בת מלך הארץ כידוע שבתואל היה שם למלך וכאומרם בילקוט (רמז ק"ט). והן עתה על ידי תפילת אליעזר טרם כלותו לדבר בא הכתוב כמתמיה והנה רבקה יצאת ואשה סתם הנה כל כבודה פנימה ובפרט רבקה הצדקת ובת מלכים ואף על פי כן יצאת לשאוב מים והכל כי נענה אליעזר באמרי פיו כאמור בדברי חז"ל כמובא למעלה, ועוד יותר אומר הכתוב אשר ילדה לבתואל כי אמרו חז"ל (בראשית רבה פ', א') בפסוק (בראשית ל"ד, א') ותצא דינה בת לאה כאמה כבתה וכו' לפי שנאמר (שם ל', ט"ז) ותצא לאה לקראתו וגו' לפיכך ותצא דינה וגו'. ואכן כאן אמר הכתוב והנה רבקה יצאת רבקה לבד לא מחמת גרם אמה והיא אשר ילדה לבתואל כלומר היא מתנהגת בטבע אביה טבע איש לא טבע אשה שיצאנית היא ואף על פי כן יצתה עבור תפילת אליעזר.