אגרא דכלה
במדרש (ב"ר פצ"ז ו') ואני נתתי לך (בראשית מח כב). בן (במדרש בי"ן אבל הוא טעות סופר כמ"ש במתנות כהונה) שהשכים ולא עשית כמעשיהן, לפיכך תהא השכם בחלקך, והוא פלאי. ונ"ל בפירושו דהנה כתיב (בראשית לד א) ותצא דינה בת לאה וכו' לראות בבנות הארץ. דהנך תיבות לראות בבנות הארץ מיותרים, (ודרשו בו דרשות [ב"ר פ"פ א']). ויש לפרש דהיציאה היתה בעת שהתחילה הראיה, דהיינו בבקר השכם כאשר יכיר איש את רעהו, ומשמיענו שכבר יצאו אז בנות הארץ, כי זונות היו והשכימו לזנות. וז"ש הכתוב משום הכי יצתה דינה, דהיה לה ענין חידוש שיצאו הבנות בבקר השכם, כי הנה היא היתה בת לאה אשר לא היה מנהגה לצאת בבקר השכם, רק ויבא יעקב מן השדה בער"ב, אז ותצא לאה וכו' (בראשית ל טז), והיה הענין הזה לה לחידוש, וירא אותה שכם בן חמור ויקח אותה וכו' (בראשית לד ב), הנה גם בזה היה די לשיאמר ויקח אותה שכם וכו', "וירא "אותה למה לי. אך הוא אשר דברנו דמשמיענו שהיה זה בהתחלת הראיה, שצריך לדקדק ולנחוץ בראיה קודם שיכיר, ומשמיענו שהרשע השכים אז בכוונה לזנות עם בנות הארץ, והנה מדייק בשם האיש ושם עירו שכ"ם מלשון השכמה. והנה ביוסף נאמר (בראשית לט יא) ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות וכו', מהו "כהיום "הזה. להורות בהתחלות היום כאשר יכיר איש את רעהו אשר יאמר עליו כי הוא זה, ואז היה המעשה דתתפשהו בבגדו (בראשית לט יב). והנה הוקשה לבעל המדרש מהו הוא ההבטחה שהבטיח לו שיהיה שכם בחלקו, וכי שכם בלבד נפל לחלקו, הלא חלקו פי שנים בחלק הארץ. לזה אמר דהכי קאמר להיות שלא עשית כמעשה שכ"ם שהשכימו לדבר עבירה, ואתה השכמת ולא עשית כמעשיהן, לפיכך תהא השכ"ם בחלקך, רצ"ל יהיה בחלקך ההשכמה היינו משכן שילה, שהוא בהשכמה מקום הראשון של השראת השכינה. והנה ודאי אין מקרא יוצא מידי פשוטו שנתן לו שכם, רק הכוונה במדרש שבמתנת שכם רמז לו שההשכמה תהיה בחלקך, הבן:
ישמח משה
במדרש רבה (במ"ר פ"כ ב') וירא בלק (במדבר כב ב). נח להם לרשעים שיהיו סומין וכו'. והנה היפה תואר הניח בקושיא אמאי לא חשיב וירא שכם (בראשית לד ב). ונ"ל דבזה לא היה רעה גמורה, ונפיק מינה טובה דבאמת חשקות הדבקות לבת יעקב, היה מחמת ניצוץ הק' רבי חנינא בן תרדיון שהיה בו כנודע מהאר"י ז"ל. והנה נימול על ידי זה ונפיק מיניה אסנת, דמינה נפיק זרע של יוסף, כנ"ל.
אגרא דכלה
שם (ב"ר פ"פ ה') פרשה פ' ותצא דינה וגומר (בראשית לד א). ר' תנחומא פתח (קהלת ז כח) אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה, אלא וכו'. בא לבאר למה נאמר ותצא דינה וכו', לא הוה ליה למימר רק וירא שכם בן חמר את דינה בת יעקב ויקח וכו' (בראשית לד ב). על כרחך להורות שעשתה שלא כדין שלא היה לה לצאת, זה שאמר הכתוב ותצא דינה, עם שהיתה דינה כשירה, וגם היתה בת לאה, וגם אשר ילדה ליעקב, ולא היה לצאת חוץ אל בנות הערלים, על כן אירע מה שאירע. וזהו שפירשה התורה היציאה להורות הוראה לבנות ישראל כל כבודה וכו' (תהלים מה יד):