אגרא דכלה
אך בזאת נאות וכו' ונתנו את בנותינו לכם ואת בנותיכם נקח לנו (בראשית לד טו). אי אפשר לומר שהצדיקים הללו דברו שקר ח"ו באמרם שיתנו להם בנותיהם, דהנה בנותיכם נקח לנו נתקיים, כי שבו את נשיהם כמבואר בקרא (בראשית לד כט), אבל ליתן להם בנותיהם לא נתקיים כי הרגו כל זכר, ונתקיים הענין על פי הידוע דאותן כ"ד אלף שנהרגו ונפלו בשבט שמעון במעשה דזמרי, הם היו גלגולי אנשי שכם ולקחו בנות ישראל, ואז נתקיים מה שאמרו שבטי ישורן ונתנו את בנותינו להם, ודבר י"י בפיהם אמת:
אגרא דכלה
ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו וכו' (בראשית לד כט). הנה בחילם וטפם אמר כ"ל להורות מבלי שיור, מה שאין כן בנשיהם. ונראה דמשמיענו צדקתם שלא לקחו כל נשיהם, כי לא לחיבת אישות לקחום, רק אותן שרצו להתגייר ולכנס תחת כנפי השכינה לקחום להתגייר:
אגרא דכלה
או אפשר לומר על פי מה שאמרו רז"ל (ילקו"ש רמז קל"ד) שלקח שכם נשים ובתולות, והוליך אותם סביב לאהל יעקב וצוה אותם לשחק שם בריקודין וקולות, כדי שתצא דינה לקולם, ויצא להם כן מעדות התורה (בראשית לד א) ותצא דינה וכו' לראות בבנות הארץ, דלולא זאת לא היתה יוצאת. אפשר לומר שאותן הנשים הרגו על שהם סיבבו הענין, על כן לא אמר כל נשיהם (בראשית לד כט), כי מקצתן הרגו על שהיו בעצה עם שכם לסבב הענין: