אגרא דכלה
ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי וכו' ונאספו עלי והכוני ונשמדתי וכו' (בראשית לד ל). הנה זה דברנו תמיד האיך אפשר לומר דבר שיצא מפי אותו צדיק שלא יעשה רושם, הלא רוח ה' דיבר בו וכי נתקיים ח"ו דבר זה, ואיתא בספר חסידים אפילו דבר שאומר האדם בדרך גוזמא הוכרח להתקיים באיזה פעם, ומכל שכן יעקב האמיתי האיך הניחו השי"ת העומד לימינו להוציא דבר זה מפיו. על כן אחשבה לדעת זאת שבאמת נתקיים הדבר הזה, שמקובל בידינו מחכמי האמת שכל אלו הנשמות שהיו בשכם ונימולו אז, נתגלגלו בישראל וקשים גרים לישראל כספחת (יבמות מ"ז ע"ב), שהניצוצי הקדושה שהיו בתוכם עדיין לא נתקנו, ונתגלגלו בבני שמעון אותן הכ"ד אלף שזנו בבנות מואב במעשה זמרי, והנה גם זמרי וכזבי היה בהם ניצוצין הידועין, והנה יעקב ביקש רחמים שלא יזכר שמו שם (סנהדרין ק"ט ע"ב). וז"ש ברוח קדשו עכרתם אותי, שעשיתם אותי עכור להתערב בתוכי ניצוצים אלו של יושב הארץ, וזהו להבאישני ביושב הארץ שהבאשתם אותי ביושב הארץ, ואני [מתי] מספר, ר"ל שניכר המספר שבמנין, שאחר המגפה נחסרו כ"ד אלף משבט שמעון, ונאספו עלי אותן הניצוצות יאספו עלי, והכוני שיפלו דהיינו שיפלו במגפה מישראל על דבר פעור (במדבר כה יח), "ונשמדתי "אני שלא יזכר שמי שם, ובית"י היינו נשיא בי"ת אב לשמעוני (במדבר כה יד) כנ"ל:
אגרא דכלה
ונאספ"ו (בראשית כט ג). ד' במסורה. א' דין ונאספו שמה כל העדרים. ב', ונאספו עלי והכוני (בראשית לד ל). ג', זכריה (יב ג) ונאספו עליו כל גויי הארץ. ד', משלי (כז כה) ונאספו עשבות הרים. ירמוז לזמן ביאת גוג, ונאספו עליו כל גויי הארץ על ירושלים כמבואר בפסוק, ונאספו עלי והכוני, הוא הרמז על משיח בן יוסף, ואחר כך ונאספו עשבות הרים, כי נתנבא יחזקאל (לט ד) על גוג על הרי ישראל תפול לעיט השדה וכו', ממילא נאספו עשבות הרים, כי לא יוכלו להצמיח מרוב הפגרים אשר יהיו עליהם, ואחר כך ונאספו שמה כל העדרים כל ישראל מארבע כנפות הארץ, וגם המתים מכל הדורות יתאספו ויחיו עוד לנצח: