מראה יחזקאל על התורה
לברית מילה
אשה כי תזריע כו', דקדק רש"י ל"ל כי תזריע ותירץ דאיש מזריע כו', ונ"ל עפ"י המדרש (ויק"ר יד ז) תן חלק לשבעה אלו ימי נדה וגם לשמנה ימי מילה, עפימ"ש גבי רחל כתיב (בראשית לה יז) ותאמר לה המילדת אל תראי כי גם זה לך בן, וקשה דמה נחמה היא זו לענין הקישוי ללדת, ועוד מהו גם זה ומה שייכות להראשון, ונ"ל דהנה אמרו חז"ל (שבת לא:) על ג' דברים נשים מתות כו' על שאינן זהירות בנדה כו', וע"כ נתיראה שמה לא נזהרה בטוב בנדה, דבחלה והדלקה נקל לזהר אבל פתחי נדה חמורים, והסימן לזה שיולדת זכר כמ"ש וטהורה הוא ונקתה כו' שיולדת זכרים [סוטה כו. ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה יולדת נקבות יולדת זכרים א] וזהו שאמרה המילדת אל תראי רק בוודאי לא חטאת והראיה שהוא בן, וז"ש תן חלק לשבעה אלו ימי נדה אם תזהר בטוב אז תזכה גם לשמנה ימי מילה, וז"ש כי תזריע אימתי כי זה משמש בלשון אלא אימתי תלד זכר כשטמאה ז' ימים בזכות זה תזכה להוליד בן זכר ותקיים וביום השמיני ימול.
אשה כי תזריע כו', דקדק רש"י ל"ל כי תזריע ותירץ דאיש מזריע כו', ונ"ל עפ"י המדרש (ויק"ר יד ז) תן חלק לשבעה אלו ימי נדה וגם לשמנה ימי מילה, עפימ"ש גבי רחל כתיב (בראשית לה יז) ותאמר לה המילדת אל תראי כי גם זה לך בן, וקשה דמה נחמה היא זו לענין הקישוי ללדת, ועוד מהו גם זה ומה שייכות להראשון, ונ"ל דהנה אמרו חז"ל (שבת לא:) על ג' דברים נשים מתות כו' על שאינן זהירות בנדה כו', וע"כ נתיראה שמה לא נזהרה בטוב בנדה, דבחלה והדלקה נקל לזהר אבל פתחי נדה חמורים, והסימן לזה שיולדת זכר כמ"ש וטהורה הוא ונקתה כו' שיולדת זכרים [סוטה כו. ונקתה ונזרעה זרע שאם היתה יולדת נקבות יולדת זכרים א] וזהו שאמרה המילדת אל תראי רק בוודאי לא חטאת והראיה שהוא בן, וז"ש תן חלק לשבעה אלו ימי נדה אם תזהר בטוב אז תזכה גם לשמנה ימי מילה, וז"ש כי תזריע אימתי כי זה משמש בלשון אלא אימתי תלד זכר כשטמאה ז' ימים בזכות זה תזכה להוליד בן זכר ותקיים וביום השמיני ימול.
אגרא דכלה
ותאמר וכו' הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (בראשית ל א). קשה על הצדיקת הלז שתאמר דברים כאלו שלא בהשכל ח"ו, ודאי נפשה יודעת מאד כי יד ד' עשתה זאת, וזה מורה כמתקצפת על גזירת הבורא ית' שמו. ונ"ל לפרש דבריו על פי דברי מרן האר"י ז"ל שכתב דאין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי (סנהדרין כ"ב ע"ב), היינו ההוא רוחא דשדי בגווה בביאה ראשונה שנשאר בה לנפש חיותא היא בחינת ב"ן, ומההוא רוחא מקבלים כל הבנים שתוליד חלק אחד, וכשיושלם תפסק מלהוליד, ואף על פי כן גם כשפסקה מלדת אינו נפסק לגמרי ההוא רוחא, רק נשאר בה כשיעור המצטרך לחיותא, ובאם תלד אחר זה השיעור, דהיינו כשלא נשאר בה רק שיעור החיות שלה, ואף על פי כן נתעברה ויולדת מוכרחת למות, כי יצא ממנה נפשה וחיותא לגמרי. ובזה מצאנו טוב טעם לדברי רחל שאמרה הבה לי בנים, רצ"ל תראה בתפילתך לעשות שיהיה ההיא רוחא דידך דשדית בגוואי להספיק להתחלק לבנים, ואם אין רצ"ל ואם אינו באפשרי, אזי על כל פנים יש בי ההוא רוחא המספיק לחיותי, ואין אני מוליד כי אין בי רק כשיעור חיותי, ובאם אוליד אז יקח החיות ויתבטל חיותי, הנני מסכים לזה. זה שאמרה ואם אין, רצ"ל ואם זה אינו באפשרי שיתחלק ההוא רוחא לבנים ואף על פי כן אשאר בחיותי, הנני מסכים לאופן השני, והבן. ובזה תבין גם כן מ"ש המילדת לה בלידת בנימין אל תיראי כי גם זה לך בן (בראשית לה יז), דאינו מובן במה הסירה ממנה מיראת המות. וגם כן מה משמיענו התורה במאמר המילדת. ולפי מ"ש אמרה דברי חכמה, הנה אמרת בדיבורך שני ענינים, או שיתחלק ההוא רוחא לבנים ואף על פי כן תשאר בחיותך, או ההוא רוחא המצטרך לחיותך ינתן לבן הנולד לך, הנה כבר ילדת בן ונשארת בחיותך, על כרחך נתקבלו דבריך הראשונים, אם כן אל תיראי כי גם זה לך בן, יהיה הבן לך שתשאר בחיותך, הבן הדברים: