אגרא דכלה
ויהיו חיי שרה (בראשית כג א). במסורה בספרים מדוייקים נכתב ויהיו בחטף פתח. בספר מבין חידות הרבה להשיב אפו על הספרים המדוייקים, באמרו בשם ר' משה הנקדן באמת כל אחה"ע דינו לינקד בחטף פתח, אך ג' מבטלין יש, ואחת מהנה חירק באות משמשת לפני לשון הויה מבטל חט"פ, כמו יהיו תהיו, והספרדיים מוסיפין עוד כאשר יש יו"ד אחר אחה"ע, אם כן לפי זה בכאן יש ב' מבטלין, מהיכן יצא לספרים לנקדו בחטף, עד כאן דבריו. ולי הקטן מן התימה עליו כיון שנכתב הדבר במסורה, הלא ידוע כמה דברים במסורה אשר הם נמסרים שלא כמשפט, רק הוא על פי טעמים כמוסים, כידוע משם בשמ"ת בת ישמעאל (בראשית לו ג), ואסנ"ת (בראשית מא מה), ומי כמוכ"ה (שמות טו יא), וכמה עניינים אשר לא יכילם הספר, ואין להשתמש בעניינים על פי כללי הדקדוק, רק על דבר שאין ידוע המסורה, ממילא מן הסתם יש להשתמש בניקודו ובטעמו על פי כללי הדקדוק, אבל דבר שנאמר במסורה מיניה לא תזוע, ממילא המסורה שכתבה בספרים המדוייקים כך, היינו בספרים המדוייקים כתבו כי כך נמסר במסורה. ואני אומר לפי דעת הספרים המדוייקים טעמא רבא, דהנה אמרו במדרש (ב"ר פנ"ח א') על ויהיו חיי שרה, יודע י"י ימי תמימים (תהלים לז יח), אמר ר' יוחנן כהדא עגלתא תמימתא, עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה, בתחילה הנה ילדה מלכה וכו' (בראשית כב כ), ואחר כך ויהיו חיי שרה, עכ"ל. הנה עבור זה נמסר חטף פתח הה"א, ה"א רמז לנוק' קדישא, הנה רמז בחט"ף פת"ח עד שלא נחט"ף זאת פתח"ה זאת, הבן זה. וכן לדעת ר' יוסי במדרש (ב"ר פנ"ח ה') ויבא אברהם וכו' (בראשית כג ב), מהיכן בא מהר המוריה ומתה שרה מאותו הצער, לפיכך נסמכה עקידה לויהיו חיי שרה, עיין ברש"י בחומש. ומפרשים דברי רש"י ז"ל, שהמבשר אמר פתיחת דבריו שנזדמן בנה לשחיטה, ולא סיים דבריו שהוא חי, וקודם סיומו יצאה נשמתה. וזהו שנרמז בחט"ף פת"ח, אשר תיכף בפתיחת הדיבור נתחטפה, על כן יצא מכללי הדקדוק להורות על כל הנ"ל, ועוד חזון למועד: