באר מים חיים
וזה דומה לחטא ראובן במעשה בלהה. שמתחילתו נראה שפתח למטה וקינא על כבוד אמו ובלבל מטת בלהה וסוף חטאו נגע למעלה בכבוד השכינה שחילל יצועי עלה, שהשכינה היה שורה שם והוא חיללה שלא תבוא עוד לשם. ואכן ראובן בתשובתו הרמתה שהשתוקק לתקן זה. תיקן חטאו על ידי הצלת יוסף שאמר לאחיו אל תשפכו דם וגו' (בראשית ל"ז, כ"ב), ובזה גרם השראת השכינה על יעקב עצמו כמאמר הכתוב (בראשית מ"ה, כ"ז) ותחי רוח יעקב אביהם ואמרו חז"ל (אבות דר' נתן פרק ל', ד') ששרתה השכינה עליו. ועם כל זה לא תיקן חטאו לגמרי כי חילל יצועי עלה כאשר אמר לו יעקב (בראשית מ"ט, ד') פחז כמים אל תותר כי עלית וגו' אז חללת וגו' וניטל ממנו הבכורה וכו' על ידי זה. והנה חז"ל אמרו (בזוה"ק חלק א' ע"ה.) בפסוק (שם י"א, ה') אשר בנו בני האדם בנוהי דאדם קדמאה מה אדם וכו'. ואף שאדם הראשון כבר עשה תשובה, מכל מקום תולין הקלקלה במקולקל להזכירו בחטא הדומה לחטאו. ובפרט שלא נתקן חטאו לגמרי עד יעקב. והפריח רעת חטאו לבני בניו שיחטאו הם עוד ביותר מעין חטאו (ועיין בזוה"ק). זה קינא בקנאתו למטה ונגע למעלה לבלבל השראת השכינה בארץ וזה קינא למטה ועלה למעלה בזה. וגם כאן לפי שחטא עדת קרח דומה לחטא ראובן הזכיר הכתוב בני ראובן שגם הם עשו כמוהו אף שהוא כבר עשה תשובה. ובפרט שלא ניתקן חטאו עדיין לגמרי. ומניצוץ פגם שורשו, בניו אחריו ימשכו העוון בחבלי השוא ונעשה בהם כעבות העגלה חטאה.
אגרא דכלה
וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר וכו' (בראשית לז כא). הנה עדיין לא הצילו ואמר ויצילהו מידם, היה לו לומר בקיצור וישמע ראובן ויאמר אליהם אל תשפכו דם (בראשית לז כב), ובפרט שסיים הפסוק למען הציל וכו'. וביותר יקשה שעשה מזה ב' מאמרים, מאמר א' לא נכנו נפש, וחזר הכתוב לומר ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם וכו'. אך הוא דהכתוב בא לבאר איך עשה ראובן בחכמה עבור הצלת נפש יוסף, דאילו היה בא בטענות עמהם בעת כעסם, לא היו פונים כלל להשיבו והיו הורגים אותו כרגע ח"ו, על כן עשה בחכמה והתחיל לומר להם לא נכנו נפש, ויוכלו להבין במשמעות הזה שלא יכו אותו עד לכלה להרגו כרגע, רק אדרבא לייסרו ביסורין ולא שימות מיד רק אחרי קבלות היסורין, והנה על ידי זה שתקו כיון שהמשמעות בדבריו שכמוני כמוהם להמיתו, ואדרבא חמתו גדולה יותר ויותר, ועל ידי זה הצילו מידם תיכף שלא ימיתו אותו כרגע. וענין זה הוא כמו ויהס כלב (במדבר יג ל), שאמר וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם וכו' כנודע (סוטה ל"ה ע"א), ואחר כך כשראה שהאזינו לדברו ופנו אליו לשמוע בקולו, אז ויאמר אליהם ראובן שכוונתו במה שאמר לא נכנו נפש, דהיינו שהם לא ימיתו אותו רק השליכו אותו וכו'. אך היה קשה כיון שראובן עסק בהצלתו, למה צוה להשליכו אל הבור, וזה שסיים למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, בכדי שהוא בעצמו יכול להשיבו אל אביו ויהיה לו כפרה על חטאיו כנ"ל:
אגרא דכלה
השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר (בראשית לז כב). הנה אמר הזה יורה באצבע שלפניו ממש היה הבור, ואם כן למה סיימו אשר במדבר. אבל רמז למה שאמרו רז"ל (שבת כ"ב ע"א) שהיו בו "נחשים "ועקרבים, ומאין יצא להם לרז"ל, ואי נפקא להו מיתור הלשון והבור ריק "אין "בו "מים (בראשית לז כד), כיון דאמר והבור ריק אני יודע שאין בו מים, על כרחך להורות שדברים אחרים היו בו, אכתי קשה דילמא היה בו טיט או קוצים, מאין יצא להם נחשים ועקרבים. על כן נראה דנשמע מיתור הלשון אשר במדבר שכיחי נחשים ועקרבים, ונשמע גם כן ברמז בור הזה אשר במדבר, ר"ל בור בהברת הדיבור, דהיינו מילוי האותיות בו"ר הנדגשים במבטא דהיינו י"ת י"ו י"ש, בגימטריא "נחש "ועקרב, וליכא מידי דלא רמיזא באורייתא במפלאות התורה. ובספר חרדים כתב דרמז חז"ל הוא מתיבות "אין "בו "מים, אין בו ר"ת "אבל "נחשים "ועקרבים "יש "בו, ודפח"ח. וכוונת ראובן שרמז להם שיש בו נחשים ועקרבים, כבר כתבנו במקום אחר על פי דרך חכמי האמת. אבל על פי פשוטו אמר להם אל תשלחו בו יד, רק תבחנו בבור הזה שיש בו נחשים ועקרבים שאין בטבע להינצל, ואם אף על פי כן ינצל, הנה תדעו שבוראו משמרו, נ"ל: