תפארת שלמה
ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם וכו' למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו. יל"ד בפ' זו מה צריך לומר בכוונת ראובן שהיה למען השיבו אל אביו הלא העיקר היה להציל את נפש אחיו לבל ישפכו דם ומה נ"מ מה שיהיה אח"כ בוודאי ישיבנו אל אביו. אולם לבאר הענין זה נקדים לפרש בתפלת יו"כ בווידוי אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי כו' ובכן יה"ר מלפניך שתמחול לנו כו' מה שייכות הדברים הללו שאנו מספרים שבחו ית"ש שהוא יודע תעלומות ורזי עולם לכן ימחול לנו. אכן הנ"ל עפ"י דברי הזוהר חדש שיר השירים דף פ"ו ע"ג וז"ל חכמתא דאיצטריך ליה לבר נש למנדע לאסתכלא ברזא דמארי' וחד למנדע ליה לגופא ולאשתמודע מאן איהו ואיך איתברי ומאן אתי ולאן יהך וחד למנדע ברזא דנשמתין מאי איהי האי נפש דבי' ומאן אתי ועל מאי אתי בהאי גופא טפה סרוחה דהיום כאן ומחר בקבר וחד לאסתכלא בהאי עלמא דאיהי בי' ועל מאי תתקן וכו'. נמצא זה עיקר עבודת האדם בעוה"ז לדעת כי עיקר ביאתו לזה העולם לתקן אשר עוות בגלגול הראשון. ואם היה האדם יודע מה זה ועל מה זה בא לתקן היה עיניו הרואות איך הוא עומד תמיד בנסיון כי הדבר הזה בעצמו אשר פגם בגלגול הקודם הוא מושך אותו תמיד לחזור לסורו ח"ו. וזה שאנו מתנצלים בתפלתנו על מחילת העוונות כי אין עול בכפינו יען כי אתה יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי. הם הגלגולים הנסתרים ונעלמים. והן המה היו בעוכרינו למשוך אותנו לכל דבר רע ח"ו כפי אשר פגם בגלגול הראשון לכן יה"ר שתמחול לנו כו'. והדברים הללו מבואר ביותר בס' אור החיים פ' אחרי בד"ה דבר ואמרת כו' וז"ל בשם האר"י ז"ל והוא כי לפעמים יתהפך האדם וישתנה מטוב לרע בטבעו ומזגו ולא ידע מאומה מאיזה סיבה והוא בעצמו יפלא בזה איך נהפך בדעתו. ואמר כי זה יסובב מצד שלפעמים יאכל האדם מאכל שיש בו חלק מחלקי הרע או נפש רע מגלגולים לסי' התחלואים וכאשר נכנס נפש הרעה אזי מתנוצץ הרע בקרבו ותטהו מטוב לרע ותגבר בו בחינת הרע. מעתה השומר עצמו ממאכלות הרעות יתגבר החפץ בו בדברים הנוגעים לנפש. והוא שאמה"כ לעשות רצונך אלהי חפצתי וזה היה לי להיות תורתך בתוך מעי וכו' ע"ש. ובזה יבואר פי' הפ' שהתחלנו. ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם כו' כי ראובן היה יודע בעצמו שהוא גלגול קין וכן הוא בס' הגלגולים שראובן היה לו נשמת קין אשר הרג את הבל אחיו נמצא כי עיקר התיקון שלו היה צריך להיות בתשובת המשקל שיבא לידו ענין כזה להציל את נפש אחיו את זה לעומת זה. לכן אמר אל תשפכו דם. וז"ש הכתוב למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו. ר"ל על עצמו אמר בסוד תיקון קין כי בזה יוגמר תיקונו להשיבו אל אביו בשמים. לכן כתיב להלן וישב ראובן אל הבור וכו' ויאמר הילד איננו ואני אנה אני בא. פי' עתה התמרמר מאד על כי לא עלתה בידו דבר זה להציל את אחיו ואני אנה אני בא לגמור התיקון כנ"ל:
רש"י
למען הציל אתו. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְעִידָה עַל רְאוּבֵן שֶׁלֹּא אָמַר זֹאת אֶלָּא לְהַצִּיל אוֹתוֹ שֶׁיָּבֹא הוּא וְיַעֲלֶנּוּ מִשָּׁם, אָמַר אֲנִי בְכוֹר וְגָדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן, לֹא יִתָּלֶה הַסֵּרָחוֹן אֶלָּא בִי:
רמב"ן
אל תשפכו דם אמר להם הנה הייתי סובל לכם כאשר חשבתם להמית אותו בנכליכם כי גם אני שנאתיו ורציתי שיומת על ידי אחרים אבל אתם אל תהיו שופכים דם בידיכם חלילה לכם והכונה לראובן בכל זה היתה להצילו להשיבו אל אביו והכתוב סיפר מה שאמר להם ראובן ושמעו אליו אבל דברים אחרים אמר להם מתחילה שלא קבלו ממנו כמו שאמר להם (בראשית מ״ב:כ״ב) הלא דברתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד ולא שמעתם וכאשר ראה שלא שמעו לעזבו אמר להם אם כן אל תשפכו דם בידיכם ולא אמר "דמו" כי הראה עצמו שלא יאמר כן לאהבתו רק שלא יהיו שופכים דם לימד אותם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו וטעם אל הבור הזה אשר במדבר לאמר הנה הבור הזה עמוק ולא יוכל לצאת הימנו והוא במדבר ואם יצעק אין מושיע לו כי אין עובר עליו וסיפר הכתוב כי היה ריק ואין בו מים שאם היה בו מים לא יטביעו אותו שכבר נמנעו משפוך דמו וכתב רש"י (רש"י על בראשית ל״ז:כ״ד) ממשמע שנאמר והבור ריק אינני יודע שאין בו מים מה תלמוד לומר אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו לשון רש"י מדברי רבותינו (שבת כב) ואם כן היו נחשים ועקרבים בחורי הבור או שהיה עמוק ולא ידעו בהם שאילו היו רואים אותם ולא יזיקו ליוסף היה הדבר ברור להם שנעשה לו נס גדול ושהוא צדיק גמור וידעו כי זכותו תצילנו מכל רע ואיך יגעו במשיח השם אשר הוא חפץ בו ומצילו וכענין שנאמר (דניאל ו כג) אלהי שלח מלאכה וסגר פום אריותא ולא חבלוני כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת לי אבל הם לא ידעו בדבר ועל דרך הפשט יאמר והבור ריק אין בו מים כלל שגם אם היו בו מים מעט יקרא רק וכן כי מת אתה ולא תחיה (מלכים ב כ א) כלל בשום פנים והכל ביאור וחיזוק: